beta

אבא בבית! בכיסא גלגלים…

יום אחד רגיל והבלתי צפוי קורה. לא, לא האנקוויזיציה הספרדית, אלא מאורע מחריד ששם את אבא בבית. אבל בכיסא גלגלים. אפרת לוי מספרת לנו על ההתמודדות עם המקרים הלא צפויים של החיים ומכינה לימונדה מהלימונים שלה. ליטרלי.

שעון

אנחנו לא אדוני הזמן.

הזמן שלנו אינו בשליטתנו, למרות שאנחנו מתנהלים בתוכו כאדונים יכולי-כל. יישומוני יומן, תזכורות, תיאומי פגישות, פקודה יומית מהרמטכ"ל. אבל תחושת היציבות הנשלטת הזו היא אשליה. בכל רגע הקרקע יכולה להישמט תחת רגלינו. הרגעים משני המציאות של החיים לעולם לא מכריזים על בואם מבעוד מועד, לא מצלצלים בדלת בנימוס. הם מפתיעים, מתפרצים, מרסקים. נגנו לעצמכם.

שק עור מלא רסיסי עצם

ביקור רופא שגרתי שמסתיים בניתוח חירום, מחלה איומה שמתגלה בקרוב אהוב, תאונת דרכים. גם דברים משמחים, כמו התאהבות סוחפת, הריון רצוי אך לא צפוי, פרס בהגרלה ששכחנו בכלל שנרשמנו אליה. כולם רגעים בהם הכל השתנה באבחת חרב אחת.

הדברים שישנו את חייכם באמת הם לא חתונה שהתכוננתם אליה במשך חודשים, לא בחינת-גמר שמועדה ידוע מראש. זה רכב שאיבד את הבלמים, נהג שנרדם על ההגה.

מדרגותביום שלישי אחד, לפני שלושה חודשים, בבוקר שעמד להיות בוקר רגיל ככל הבקרים, חיי וחיי הסובבים אותי השתנו ללא הכר. הצפה בבית גרמה לקצר חשמלי, ולמרתף לעלות על גדותיו. בעלי החליק במורד המדרגות שכוסו בשכבה, בלתי נראית בחשיכה, של מים- אל תוך קומה של מים קפואים. התעוררתי לצליל צרחה חדה שפילח את הבית. שעטתי במורד המדרגות כדי למצוא אותו אוחז במה שפעם היה הרגל השמאלית שלו, ועתה היה שק עור תלוי ומלא זיזי עצם, כמו שקית שנאספו בה רסיסי ספל שנשבר. היה ברור שאין ביכולתי לחלץ אותו בכוחות עצמי.  התקשרתי לשכן הנהדר שלנו, שהסתער לכאן בריצה כמו יחידת חילוץ של איש אחד וסחב אותו במעלה המדרגות. ההמשך נחרת בזכרוני בקווים מקבילים, כמו קטעי סרט שאוחו בעריכה. המתנה מייסרת, ניתוח מורכב שהתארך מעבר לצפוי, חרדה משתקת. אישפוז, סיבוכים. כאבי תופת. מקרן הסרט מאט כשמתקרבים להווה-תהליך שיקום ארוך ומייסר.

נקטעה

אבא בבית...

אבא בבית…

בבת אחת נקטעה כל השגרה שלי לבלי שוב. בוקר שלישי ההוא היה בוקר בתחילתו של סמסטר, יום לפני שהייתי אמורה להגיש את הצעת המחקר לאחד הקורסים האחרונים בתואר שלי. למדתי שלושה קורסים קשים ומכריעים במקביל, טיפלתי בילדים לבד, ללא עזרה, ניקיתי, בישלתי. הייתי בכל מקום ובשומקום. המפקד העליון של חיי וחיי סובביי. זו שגורמת לרכבות להגיע בזמן. עד לנפילה.

החברות היקרות שלי שמרו על הילדים בעוד אני ישנה על כסא מתכת ליד מיטת האיש, שנע בין קיום מטושטש ממשככי כאבים לבין ערות חדה וכאובה. אחותי הגיעה עם סיר מרק ואוכל לכולם. הוריי לקחו את הילדים לאכול צהריים במקדונלד'ס, לדמות נורמליזציה. וכל הזמן הזה נקרעתי בין ילדיי המשתגעים מחרדה, לבית המפורק והמוצף, לבעלי המתייסר. הייתי ערה שלוש יממות ברצף.ואז קרסתי לשעתיים במיטת הילדים וקמתי משינה טרופה לפני שהקיצו, כדי לחוש שוב לבית החולים. עזבתי את הלימודים לפרק זמן לא ידוע, וטרם חזרתי. נופלת נפילה חופשית, כמו עליסה במורד מחילת הארנב.

אתגרים של אלוהים

לא יכולתי לדמות זאת בנפשי אז, אבל האסון הנוראי הזה טמן בחובו גם הזדמנות נדירה. במשך העשור האחרון הייתי נשואה לצבא. גם כשעבר לתפקיד מטה בשנים האחרונות, לא החלפתי עם בעלי יותר מכמה מילים רצופות, הודעות טקסט לצורך עדכוני התקדמות, לוחות זמנים ומטלות, עדכוני מיקום וזמן מיישומוני ניווט. גם כשהיה בבית, היה עייף מכדי לקחת חלק בחיי המשפחה. הוא היה נוכח-נפקד. פתאום, אחרי עשור של חיי-פאנטום משותפים, הוא היה לידי. דואב, מתייסר, אבל לידי. לאט לאט ההכרה שבה אליו, הכאבים הפכו מעיקר קיומו למשהו קבוע, אבל כזה שאפשר לראות דרכו לפרקים. הברגים והפלטינות קורעים את בשרו מבפנים, הוא עדיין זקוק לי לתפקודים בסיסיים, שלא לדבר על נהיגה או עצמאות כלשהי, אבל הילדים קיבלו אבא, ואני קיבלתי בעל.

הנפילה הזו הגיעה שניה לפני מה שיכול היה להיות שבר גדול. הקושי שבבדידות הצליף בי ללא רחם, כמו רוח קפואה. חזרת פתאום, הנה אתה בבית.

מיכל חברתי אומרת שאלוהים לא מציב בפני אדם אתגרים שהאדם לא יכול לעמוד בהם. אני חושבת שהעניין הוא התמקדות. לבחור לקחת משהו מהחוויה הזו, להבחין בין עיקר לטפל ולבחור נקודה להתמקד בה. לדעת מה שלי ובשליטתי, ולמה כל אחד מאיתנו מסוגל. אתם חזקים יותר מכפי שאתם חושבים. עמידים יותר. החיים הם כמו נהר, הם חזקים מהכל. ואינך יכול לטבול באותו נהר פעמיים. אתה כבר אינך מי שהיית, והנהר אינו הנהר שהיה.

בסיכומו של דבר-מעז יצא מתוק.

אפיפית לסיום:

כשהחיים מחלקים לך לימונים-עשו מהם לימונדה! (הרעיון למתכון הגיע מהאתר הקטן והחמוד "The kitchen").

כשהחיים נותנים לך לימונים, תשתה משהו בחייך...

כשהחיים נותנים לך לימונים, תשתה משהו בחייך…

מתחילים בהכנת סירופ סוכר. מערבבים בסיר קטן כוס מים וכוס סוכר, ומחממים עד להמסה מלאה של הסוכר. מעבירים מיד את הסיר להצטנן, ועדיף אפילו למקרר עד שיתר המרכיבים מוכנים.

סירופ סוכר הוא שימושי. יכול לשמש להמתקת קפה קר, להכנת קנקן נוסף של לימונדה, למזיגה מעל עוגות חמות. אני מציעה שתכינו כמות כפולה, ואולי משולשת. הסירופ נשמר היטב במקרר בכלי סגור לשבועיים לפחות. החישוב פשוט- 1:1. כמות סוכר זהה לכמות המים.

בזמן שהסירופ מתקרר, סוחטים במסחטה כוס שלמה של מיץ לימון ומסננים היטב. נדרשים בערך שישה לימונים גדולים. שומרים חצי לימון ופורסים אותו לפרוסות דקות. שומרים לעיטור הכוסות.

את הקליפות אין זורקים! הן נהדרות כחומר ניקוי טבעי, אקולוגי ובעיקר חינמי. חצי מהן הכנסתי לקומקום והרתחתי פעמיים, להסרת האבנית. את המחצית השניה הכנסתי למדיח, לסלסילת הכלים, והפעלתי על התוכנית הארוכה ביותר. הלימון מנקה ומחטא, ממיס אבנית ומסיר שומנים מפנים המדיח, הזרועות והצירים. בניגוד לחומרים התעשייתיים הרעילים, כאן אין צורך בניקוי מטורף להסרת שאריות הרעל. המדיח מוכן לשימוש ברגע שיסיים ולאחר שתזרקו את מה שיוותר מהקליפות. הקומקום מוכן לפעולה אחרי הרתחה אחת של מים נקיים. כך או כך, הוא לא מסוכן למגע או לשתיה לילדים ולתינוקות. עוצמת ניקוי טבעית. וחינמית, כבר אמרתי?

כשהצטברה במסחטה כמות של כוס שלמה של מיץ לימון מסונן, מוזגים את כוס מיץ הלימון הסחוט לקנקן, מוסיפים כוס מסירופ הסוכר שהתקרר בינתיים, מוסיפים הרבה קרח ומוזגים מים קרים עד לסוף הקנקן. מערבבים היטב. מחלקים כוסות מעוטרות לאהוביכם, כדי להרוות את צימאונם, או שומרים במקרר כדי לשלוף בן-רגע, כהפוגה מרעננת מהחום.

 היכן שלא תהיו, מאורעות חייכם אולי לא בשליטתכם, אבל הבחירה במה להתקד היא שלכם. לכל ענן יש שולי כסף.

חזרת פתאום

4 Comments

Join the conversation and post a comment.

  1. טלי אופק

    מדהימה! מרגש כלכך.

  2. רק בריאות

    שיתוף מרגש, רק בריאות

  3. שרון

    הכי טעים לימונדה :-). כל יום אני קמה בבוקר ואומרת לעצמי היום יהיה יום טוב וכשהוא נגמר אני מתעקשת שהיה זה יום טוב גם אם הוא לא היה טוב וגם אם לא הצלחתי אז בבוקר שלמחרת אני קמה בידיעה שהיום יהיה יום טוב מבחינתי זאת הדרך היחידה לשרוד את החיים האלה שמזמנים לנו הרבה הרפתקאות טובות יותר וטובות פחות. הלימונדה שלך חמוצה מרירה אבל עם הסיומת הכי מתוקה מאחלת לכם בריאות מלאה

  4. נאוה

    יקרה שלי, כמה טוב שעכשיו את כבר יכולה להכין לימונדה מהלימונים שלך.
    כמה חבל שהחיים מזמנים לנו כאלה תזכורות ויותר מזה – הם מאלצים אותנו לשכוח אותן בשגרה.
    מאחלת לכם הרבה בריאות וזכרון טוב,
    כזה שיאפשר לממש את הצו הזה להנות ולמצות כל רגע.
    אוהבתותך!

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>