beta

אגדת 21. ובורקס גבינות.

אפרת לוי מכינה בורקס גבינות ונסחפת לעולם של אגדות. אם הייתם יכולים לחזור על אותם הדברים, הייתם עושים את אותו הדבר בדיוק?

"הזמן עובר, אבי הזקן אמר: "הזמן עובר בטיסה". לו הייתי חוזר על אותם הדברים שעשיתי, מתחילתם עד סופם, בא לי לקחת תרמיל ולנסוע, עוד פעם אחת, ברכבת מעופפת, גבוה גבוה, לאן שאת נסעת". אגדת 21 של שלמה ארצי הוא אחד השירים האהובים עליי. משום מה, אולי בגלל התוכן הישיר שבו, הוא נמנה על השירים הפחות מוכרים של היוצר הנפלא הזה.

לו הייתי חוזר על אותם הדברים שעשיתי…

לו הייתי חוזרת על אותם הדברים שעשיתי, הייתי עושה את אותו הדבר בדיוק, רק מרווח יותר. זו קלישאה כזו, לעצור ולהריח את הורדים בצד הדרך, אבל בסופו של דבר, אם הגעת ליעד, אבל לא ראית ולו שבריר חולף מהנוף, לא השגת כלום במסע. הייתי מוסיפה הפסקות. שקולות, מתוכננות, מדודות. לפעמים חפוזות, גנובות, מתוקות. הפסקות. להרגיש את קרני השמש על עורי, ללטף חתול רחוב, להגביר את הרדיו ולתופף על ההגה, להתגלש עוד פעם אחת ודי במגלשה הגבוהה ורק אז הביתה. לגנוב עוד כמה דקות. כי אם לא תיקחי פסק זמן, הוא לא יוגש לך על טס נוצץ.

לנשום

הפסקות וארוחות בוקר. עוגיה היא לא ארוחת בוקר. ביקום מושלם, אולי כן. אבל בפועל, הבוקר הוא הזמן הלחוץ ביותר בשגרת יומם של רוב האנשים שאני מכירה. אז טובלים עוגייה בנס קפה, במקרה הטוב, או זורקים אותה לתיק ובולעים בלי לטעום, תוך כדי נהיגה חסרת-מעצורים, כאילו נועדנו לככב בבא בתור בסדרת סרטי "מהיר ועצבני", פיזור ילדים, פריקת תיקים ודהירה לעבודה או ללימודים לפני שמחסום הרכבת יורד, לפני שמשאית האשפה תחסום את הרחוב הצר, לפני שנפסיד דקות עבודה יקרות. בריצה קלה. קשה. שמונה בבוקר והספקנו לרוץ מרתון. מגיא להר, לעמק. ועוגיה. עוגיה זה לא משביע. בטח לא עד הצהריים.

אז החלטתי ליזום הפסקת בוקר. שאת מרכיביה מכינים יום קודם. אפשר תמיד לשים אותה בקופסת האוכל ולאכול בעבודה או להביא קפוא ולשים במיקור/טוסטר. רק אל תישארו רעבים עד 12:00, טוב?

בורקס ארבע גבינות:

AhyvoM2-EkzYcsS4UR8-7kGr2KfA7yW8Ih2FKU3pAw2Nלהפשיר במשך שש שעות חבילה אחת של בצק פילאס תורכי קפוא איכותי במקרר, לא על השיש. המרקם ייהרס. תורידו אותה למקרר לילה לפני או בבוקר. הבצק חייב להיות קר-קר כשעובדים איתו.

לערבב בקערה 200 גרם בולגרית 22% מפוררת, 200 גרם גבינה סקנדינבית מגוררת ועוד 200 גרם מוצרלה מגוררת (מהמעדניה בסופר. תבקשו שיגררו לכם ישר לתוך קופסה. הכי זול ונוח) ושלוש כפות מגבינת נפוליאון שמנת פלפלים החדשה*, אין צורך בתיבול נוסף, היא תספק את כל הטעם.

*שלוש כפות, כי היא היתה ממש טעימה כמו שהיא ואת השאר זללתי בכפית. אל תגלו לאף אחד

כשהבצק הופשר ועדיין קר, פורשים אותו על השיש. אין צורך לרדד. מחלקים לריבועים בגודל 10*10 באמצעות גלגלת לבצק. שמים במרכז כל ריבוע כף נדיבה של המילוי ומקפלים על אלכסון הריבוע לצורת משולש. מהדקים היטב בקצות האצבעות כדי שלא ייפתח באפיה.

את המשולשים המוכנים מעבירים בעדינות לנייר אפיה. מורחים בביצה טרופה, מפזרים שומשום ואופים בחום 190 למשך חצי שעה. מעבירים לקופסא ולוקחים או שניתן להקפיא מיד לאחר האפייה ולהפשיר במשרד. כך תמורת חמש דקות המתנה, לא תקרקר לכם הבטן כבר בעשר בבוקר. ובכלל, תקחו עוד כמה דקות ותאכלו בישיבה. בשולחן. על צלחת. גם לכם מגיע. בעיקר לכם מגיע. אם לא עכשיו-אימתי?

אגדת 21 מסתייים כך: "ארבעה אנשים יש לי בעולם, שמור לי אותם!". ואני מוסיפה: גם אתכם יש לכם. גם על עצמכם אתם צריכים לשמור. קחו פסק זמן. רגע מתוק בחיים.

איך נראות בביתכם שעות הבוקר? אתם מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק האהובה של הבלוג, להתייעץ ולשתף. תמצאו שם גם תמיכה, הכלה וטיפים לחיים טובים. וטורטיה! https://www.facebook.com/groups/268213610042419/

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>