beta

איך להיות הורה ולשמור על השפיות במסלול אחד פשוט

אין הורה בעולם שלא מרגיש את זה. הרגע בו אתה לא אדם פרטי יותר אלא רק שלוחה של יצורים קטנים ממך שהשתלטו על כל שביב של אישיות בך ובמעשייך. אתה מופעל על ידיהם כשהם קמים בכל בוקר, הולך לעבודה שאתה לא תמיד אוהב ולא תמיד יכול להחליף כי אתה מחוייב לפרנס אותם, צריך לשעשע אותם/להסיע אותם/לטפל בהם כל אחר הצהריים ואם לא די בכך גם להאכיל אותם ולקלח אותם בלילות. מתי אתה מקבל זמן לעצמך? כשאתה כבר גמור מכדי להשתמש בו.

ידיים

לשמור על השפיות

להפסיק לחמול

אם לומר את האמת, זו גם קצת אשמתי בשנים האחרונות לא הייתה לי ולו חופשה אחת בלי הילדים. גם לא חופשונת. כלום. בכל הפעמים שיצא לנו להצליח להתאוורר קצת מהשגרה כעצמאיים והורים ל3 תמיד איך שהוא מצאנו את עצמנו חומלים ולוקחים לפחות אחד מהם איתנו. עד שהחלטנו שהגיע הזמן גם בשבילנו.

בסופ"ש האחרון החלטנו הגיע הזמן לברייק ולקחנו אותו בעיר שאליה אנחנו הכי מתגעגעים בעולם. ניחשתם נכון, תל אביב. מחופשות קודמות למדנו שאם כבר תל אביב אז הדבר החשוב ביותר הוא המיקום. אם עד עכשיו בחרנו במלונות מחוץ לעיר, הפעם לא התפשרנו ובחרנו את הלוקיישן המושלם. המלון שלנו (פורט אנד בלו) היה ממוקם בדיוק בצ'ופצ'יק של המשולש הקטן שיוצרים הסוף של רחובות דיזינגוף והירקון, ממש מול הים והנמל.

כשהמיקום פצצה

רווקים באוטובוס

רווקים באוטובוס

החלק המהמם באמת במיקום טוב היה שאפשר היה להשאיר את הרכב במלון (במקום להסחב איתו ולחפש חניה בכל מקום) ולהגיע לכל מקום ברגל או באוטובוס. כך יצא שכמעט מיד הרגשנו כמו זוג רווקים שוב כשעשינו את דרכנו לקניות בדיזינגוף סנטר שניה לפני שנסגר.

משם עברנו לחוויה שאנחנו מתכננים להגיע אליה כבר לא מעט זמן – חדר בריחה. האמת שכבר מזמן לא הרגשתי שהעולם יכול לחדש לי משהו ולרגש אותי ככה שוב. לפני זמן מה עשיתי עם חברים את אחד מחדרי הבריחה הקשים בארץ (שברנו את השיא) והאדרנלין היה פשוט מטורף. מאז התמכרתי וכמובן שלקחתי גם את אישתי וחברה תל אביבית נוסת ששמחה להצטרף. הלכנו לחדר בריחה בשם מתקפת זומבים. מומלץ מאוד למתחילים, חידות מובנות ודי פשוטות באופן הזה שהם מאוד מרגישות קשורות למציאות ולאופן בו באמת היית פותר את הסיטואציה אם היא הייתה אמיתית. תלכו.

פינוקים

החלוק הזה רק נראה תמים...

החלוק הזה רק נראה תמים…

משם צעדנו רגלית למעוז התל אביביות, הבראסרי לדרינקים של שישי אחה"צ. אמרנו רווקים כבר? למלון חזרנו רק בלילה אחרי עצירה זריזה לסושי כדי להתפנק במקלחת חמה והחלוק הכי-מדהים-שלבשתי-בחיים-שלי-נשבע.

קמנו בבוקר לארוחת בוקר כייפית (קרוק מאדאם למסייה וארוחת בוקר ישראלית למאדאם) מטעם המלון והמשכנו לסייר רגלית בעיר. בסוף גם לא הייתה ברירה וחזרנו לקחת את הילדים. אבל עד אז היינו כל כך טעונים באנרגיה שוב שזה באמת עשה את ההבדל לטווח הארוך.

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>