beta

אפיפית – הבלוג של אפרת לוי

אפרת לוי, בת שלושים, אימא לשלושה וסטודנטית לפסיכולוגיה. נשואה באושר (לצבא) וגרה בצפון הנגב. אוהבת גורי אדם, גורי חתולים, ינשופים, את הצבע הסגול וכל דבר שמכיל שוקולד.

אפרת לוימאמינה שרק דגים מתים שוחים עם הזרם. חובבת ספרות פנטזיה ומהרהרת בלי סוף בקיומם של עולמות מקבילים. הבלוג הזה בא מתוך צורך להיות אי של שפיות בים של אי-שפיות. הורות היא דרך חתחתים. יש אלף דרכים להיות אימא טובה ואף לא דרך אחת להיות האימא המושלמת. מותר לטעות. אסור להימנע מבחירה. כי זו, בסופו של דבר, בחירה. מוזמנים לשתף בחוויות ההורות שלכם, לדבר על בחירות ועל ניסים קטנים. 

להידחס לבגד ים מול מלכת הכיתה

להידחס לבגד ים מול מלכת הכיתה

איך אמיתות החיים שלנו מתנפצות לעיתים מול עינינו ברגע מחריד אחד המחזיר אותנו לילדים הקטנים שהיינו פעם. אפרת לוי בתחרות להידחס לבגד ים עם מלכת הכיתה, מסיקה מסקנות ומחליטה להזמין אותה לברד. בפעם הבאה. אני לא יודעת אם זו תקופת החגים הידועה לשמצה, או יום הולדתי ה-31, שבא והלך ולא הותיר אחריו רושם רב במיוחד. אולי הקיץ הארוך, הלוהט ממלחמות ומילדים היוצאים מדעתם משיעמום. אולי החזרה לשגרת הלימודים שהופרה אחרי פחות משלושה שבועות לתוך חודש חופש נוסף, כמעט. אולי הסתיו שמבושש להגיע, הלחות המעיקה, המצב הכלכלי, הבטחוני, האישי. אייל גולן נבחר לזמר השנה,...

קרא עוד

להתחיל מבראשית (עם כיסוני תפוח)

להתחיל מבראשית (עם כיסוני תפוח)

רגע לפני החג, אפרת מסכמת את השנה שחלפה ואת הבחירות לשנה הקרובה וכמובן, לא שולחת אותנו אל שולחן החג בידיים ריקות ומציידת אותנו במתכון מופלא של כיסוני תפוח לחג. בתאבון! אם יש משהו נפלא בחייים במדינה הזו, זו אווירת החגים שהפציעה לפתע מתוך הייאוש של הקיץ הקטלני שעבר עלינו. חצבים פורחים, ציפורים שרות, הכל מתמלא ריח חגיגי כזה, של תפוחים ודבש, מרכך כביסה ודשא קצור. אני אוהבת את אווירת חשבון הנפש, את מוספי החגים המיוחדים, את הבקרים שכבר אפשר ללכת בהם ברגל לגן, ואת הרוח הקרירה בערב, שבזכותה הוצאתי את קנקן חליטת התה שלי. תה וסימפטיה, מזור לנפש תשושה....

קרא עוד

יש קץ לבדידות

יש קץ לבדידות

גרים רחוק? חיים את החיים שלכם בשעות שונות משאר החברה? לא אוהבים לצאת? אבל משוועים לחברה? יש קץ לבדידות! אפרת לוי קוראת לכם לתפוס את המציאות באוזניים. ולהרים את הפיל הזה מהרצפה, הוא שם כבר שבוע… אנחנו יצורים חברתיים. משחר האנושות, האדם התקבץ בקהילות, בשבטים, בכפרים, בריכוזי אוכלוסייה. יש בזה כמובן מן הנוחות המעשית, אבל אני חושבת שהבסיס העמוק והאמיתי הזה הוא נפשי. את אפיפית הקמתי מתוך געגוע לקהילה, לביחד של פעם. סבתא שלי נהגה לכבס את הכביסה בפיילה בחצר, וכמוה גם השכנות. וכך נוצרה שיחה קולחת על ענייני היומיום, וחברויות אמיתיות לעת צרה....

קרא עוד

אי אפשר לארח אף אחד בביתך

אי אפשר לארח אף אחד בביתך

כשהבית מלא בערימות של באלגן למן הרצפה ועד התקרה והגעת למצב בו אי אפשר לארח אף אחד בביתך, יש שתי אפשרויות – להתחרפן או להתאפס. אפרת לוי, קוראת את הפלייליידי ובוחרת באפשרות השנייה. איתי, בני האמצעי, זכה לגננת נהדרת, בגן הפרטי בו היה כשהיה קטן. הוא היה ג'ינג'י בן שנתיים, פצצת אנרגיה כתומה, שטיפס וקיפץ ופיזר מכל הבא ליד. רוב הזמן הוא נע כל כך מהר, שהיה קשה לעקוב אחריו אפילו במבט. הוא הפך את הבית לעיי חורבות. הצירוף בין לידתם של שני הבנים תוך שנתיים לבעל בצבא, לעבודה במשרה מלאה, ללימודים מחמש אחה"צ עד 23:00 כמעט כל לילה, לאף עזרה...

קרא עוד

תמרור אפיפית לפנייך

תמרור אפיפית לפנייך

לפני חמש שנים, בעודי ממהרת בבוקר לעבודה, אותת לי שוטר לעצור. קיללתי בשקט ותהיתי למה אני ולמה הבוקר. "לא עצרת בעצור", הוא אמר. ואני, הנהגת הזהירה ביותר במזרח התיכון, נשמתי לרווחה. אני עוצרת אפילו ב"האט". אני עוצרת בתמרורי הגדרת מהירות. אני עוצרת לפני מעברי חניה, לפני פניות שמאלה, עוצרת סתם כי יום שלישי. אין סיכוי שהתעלמתי מתמרור עצור. "אין כאן תמרור", אמרתי לו. הבית שלי כאן, כמה בתים קדימה. אין שום "עצור" בכל השכונה. שמח וטוב לב, כנראה היוויתי את ההפוגה הקומית של המשמרת שלו, הוא ליווה אותי ברגל לפניה...

קרא עוד

זן ואומנות אחזקת הבית

זן ואומנות אחזקת הבית

התחלה חדשה היא תמיד דבר מרגש. אפרת לוי פותחת קבוצה חדשה עבור הבלוג ומזמינה אתכם להיות חלק, לא תצטערו. התרגשות אדירה אוחזת בי. מזה זמן רב מקנן בי הצורך למשהו חדש. התמיכה שהבלוג זכה בה הפתיעה אותי כמעט באותה מידה בי היא מרגשת אותי. תודה רבה  לכל אחד ואחת מכם, שקורא את המילים האלו עכשיו, או קרא את הרשומות שלי בעבר. שימחתם אותי מאד. אני חושבת שמהבלוג שלי עלה לא מעט קושי. לדעתי, רובו נובע מהיעלמו של השבט, של המסגרת הקהילתית, היעלמותה של חוכמת ההמונים, זו שאיפשרה להורים טריים להיעזר בותיקים יותר, לנשואים טריים ללמוד הלכות אחזקת הבית מהמנוסים,...

קרא עוד

אתגר בלוג מס' אחת – לזניה נטולת ירקות

אתגר בלוג מס' אחת – לזניה נטולת ירקות

מהיום, מקבלים גם בקשות. אפרת לוי מרימה את הכפפה שזורק לה הקורא חן ומכינה לזניה פצצתית נטולת ירקות. רוצים גם? השאירו בקשות בתגובות. הבלוג חובב תגובות (וגם לייקים! חיבובים משמחים את נוצות הכנף של ינשופות כמוני), ולכן אם מתחשק לכם מתכון, אם יש לכם תהיות על החיים, אם התעוררתם וחשבתם שאתם תפוז ומישהו רוצה לקלף אתכם, אם אתם בטוחים שאתם פיקאצ'ו מפוקימון ומנסים ללכוד אתכם בתוך פוכדור-פוכדור, צא! – מוזמנים לכתוב, לטקבק או לשלוח יונת דואר, ואפיפית מתחייבת להגיב! חן, קורא יקר, ביקש מתכון ללזניה, אבל בלי ירקות. לא ברוטב, לא למעלה, לא בכלל. לא בצל,...

קרא עוד

די לכיבוש!

די לכיבוש!

בימי בין המצרים הכל יכול לקרות, אבל עושה רושם ש"הכל" זה בעיקר דברים רעים. אפרת לוי מדוכדכת, קוראת די לכיבוש ומתכוונת לבדיוק ההפך. חמוץ? בדיוק. זו תקופה קשה, מעיקה, מחניקה. עת פרעות. כולם רבים עם כולם, על הכל. מצד אחד, עשרים אלף איש בלווייתו של חייל בודד, ומהצד השני, האריות של הצל נלחמים בכל מי שעשוי להיראות כאילו הוא ממלמל "שתי מדינות לשני עמים".  בתור חיית רשת, אני נמצאת המון באינטרנט, בעיקר בפייסבוק ובבלוגים אהובים במיוחד. זה קל, נוח, לא דורש ריכוז רב מדי ויכול להיעשות תוך כדי שאר פעולות היומיום: בישול, אכילה והמתנה...

קרא עוד

לקצץ שוב את תקציב הביטחון! (או שלא)

לקצץ שוב את תקציב הביטחון! (או שלא)

תסתכלו על המלחמה הזו ותזכרו אותה טוב טוב. אפרת לוי מזמינה אתכם לנסות להזכר בה שוב כשתגיע העת להצביע שוב על תקציב הביטחון. או ששוב תהיה "השמיכה קצרה מידי"? כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות. קשה לי לכתוב. קשה מאד. קשה לנשום, קשה לאכול, כאילו עננה צהובה שורה מעל הכל. אבק עזתי. מוזר, כי כאשת איש-צבא, יש דברים שחייבים להיאמר. מישהו צריך לומר "אמרתי לך". היות ו"אמרתי לך" הוא תחביב עתיק יומין שלי, אמרתי לכם. כשדיברו על תקציב הביטחון, מיד נזעקו הברלדים, שאנחנו רוצים עוד כסף בשביל רבי הסרנים השמנים מהקריה. ובכן, רבי הסרנים...

קרא עוד

שקשוקה חצילים להתמודדות עם המצב

שקשוקה חצילים להתמודדות עם המצב

כשמרפי מבקר אותך באופן קבוע זה דבר אחד, כשהוא מתחיל ביקורים קולקטיביים גם אצל כל שאר העם שלך זה כבר עניין אחר. אפרת לוי מחפשת תקווה ומוצאת אותה עם שקשוקה חצילים. כבר ידעתי תקופות קשות בחיי, מרפי ואני חברים טובים במיוחד. הלוואי והיה לי שקל על כל פעם בה ישבתי מול מומחה לסטטיסטיקה במתקן רפואי שהסביר לי שאני חריגה, הצטרפות מקרים יוצאת דופן אנומליה סטטיסטית. "עוד מעט ייגמר הסרט, בקרוב המציאות. התמונה מטושטשת והצל לא ברור." נגנו לכם. כבר כמו משאית אנומליה כמוני יודעת מראש לקוות לטוב ביותר, אך לצפות לרע ביותר. אני לעולם לא קובעת מראש בלי...

קרא עוד