beta

אפיפית – הבלוג של אפרת לוי

אפרת לוי, בת שלושים, אימא לשלושה וסטודנטית לפסיכולוגיה. נשואה באושר (לצבא) וגרה בצפון הנגב. אוהבת גורי אדם, גורי חתולים, ינשופים, את הצבע הסגול וכל דבר שמכיל שוקולד.

אפרת לוימאמינה שרק דגים מתים שוחים עם הזרם. חובבת ספרות פנטזיה ומהרהרת בלי סוף בקיומם של עולמות מקבילים. הבלוג הזה בא מתוך צורך להיות אי של שפיות בים של אי-שפיות. הורות היא דרך חתחתים. יש אלף דרכים להיות אימא טובה ואף לא דרך אחת להיות האימא המושלמת. מותר לטעות. אסור להימנע מבחירה. כי זו, בסופו של דבר, בחירה. מוזמנים לשתף בחוויות ההורות שלכם, לדבר על בחירות ועל ניסים קטנים. 

מונופול

מונופול

כשהטילים סוגרים אותך בפנים ולא נותר לך אלא לקלל את השגרה ואת העובדה שהיא שגרתית, אין שום דבר יותר טוב ממונופול. טוב, אולי חוץ משניצלים ועוגיות. אפרת לוי מסדרת לנו את שלושתם בבת אחת ובונה לנו וואחד תאבון. הלוואי ויכולתי להבטיח לכם רשומה שנונה ומבודחת, אבל איו ולו תא מבודח אחד בכל אברי גופי. בעצם, אני מרגישה כמו תא אחד ענקי בעצמי. מיטוכונדריה מותשת. איך שיר נולד? כמו תינוק. בהתחלה זה כואב ואז מתגלגל החוצה. מדינה תחת מתקפה. אזעקות. הורים מגינים בגופם על ילדיהם. קוסובו. אין לי שום דבר לומר שטרם נאמר. אולפן פתוח, שבעה ימים בשבוע, עשרים וארבע שעות...

קרא עוד

להכנס לממ"ד תוך דקה

להכנס לממ"ד תוך דקה

חמושה במגבת ורודה עם הכיתוב "אופיר", יודעת אפרת לוי שהדבר הכי חשוב זה "בלי פאניקה!". ובכל זאת, כשנופלים עלייך טילים והראש מחשב כל הזמן איך להכנס לממ"ד תוך דקה יחד עם כולם, זה אולי לא הזמן הטוב ביותר להשאיר אביזר מציל חיים מאחור… הדבר היחיד שאני מצליחה לחשוב עליו בסוף הערב המוזר הזה, הוא כמה חסרת אחריות אני. חסרת אחריות, חסרת אחריות. איתי, בני האמצעי, הוזמן ליום הולדת של חברה מהכיתה. התכוונתי, עצלנית עצים שכמוני, לצאת עם הרכב, ובדיוק כשיצאתי עם איתי ואופיר לאוטו, ג'קלין, אמא של ינון התאום-מאמא-אחרת של איתי עברה...

קרא עוד

לעולם אל תאמר נואש

לעולם אל תאמר נואש

זוגיות היא כמו MP3. או… אולי כמו טרנזיסטור? לא משנה. מה שחשוב זה שבאמת לעולם אל תאמר נואש ותמשיך לנסות לתקן, אפילו אם הקרב הוא ארוך ומתיש, או אם כבר נשפכו לך חצי מהמים בכוס. אפרת לוי, מספרת נותנת לנו מתכון אחד לזוגיות ושני לפיצה בלי שמרים… החיים זימנו לי שעות רבות מאחורי ההגה, בחדרי המתנה, בחיפוש חניה. איכשהו המסע לאיחוי שבבי העצם המרוסקת הפך למסע לאיחוי שברי מאמץ אחרי עשר שנות זוגיות-קבע. אני תרה אחר חניה, נוסעת לאט. מולי מופיעה פתאום קשישה נמוכת קומה. היא צועדת לאט, בצעדי המגנט המזוהים של חולי פרקינסון. לאט לאט לאט. בידה כוס חד...

קרא עוד

אבא בבית! בכיסא גלגלים…

אבא בבית! בכיסא גלגלים…

יום אחד רגיל והבלתי צפוי קורה. לא, לא האנקוויזיציה הספרדית, אלא מאורע מחריד ששם את אבא בבית. אבל בכיסא גלגלים. אפרת לוי מספרת לנו על ההתמודדות עם המקרים הלא צפויים של החיים ומכינה לימונדה מהלימונים שלה. ליטרלי. הזמן שלנו אינו בשליטתנו, למרות שאנחנו מתנהלים בתוכו כאדונים יכולי-כל. יישומוני יומן, תזכורות, תיאומי פגישות, פקודה יומית מהרמטכ"ל. אבל תחושת היציבות הנשלטת הזו היא אשליה. בכל רגע הקרקע יכולה להישמט תחת רגלינו. הרגעים משני המציאות של החיים לעולם לא מכריזים על בואם מבעוד מועד, לא מצלצלים בדלת בנימוס. הם מפתיעים, מתפרצים, מרסקים....

קרא עוד

מחאה לוהטת

מחאה לוהטת

חם. מה חם? בוער. ולא רק מזג האוויר. תשובה מסתפר, מחאה לוהטת, קופסאות סרדינים וילדים על סף דריסה. אפרת לוי, עוצרת את האוטו לבכות ורק מחכה לרוח של הלילה. ואולי לממחטה של הלו קיטי. קראתי פעם שההנחה "מזג האויר מחר יהיה זהה למזג האויר היום", מדוייקת בשמונים וחמישה אחוזים, בערך כמידת הדיוק של החזאים במהדורות החדשות. בכל זאת, אני מעיפה מבט בסוף החדשות ממקומי ליד הכיור, ומגלה שנגמרו לחדשות 10 הצבעים המאיימים לצבוע בהם את השמש, אז הם עברו לכתום-שטני מבשר רעות.  עומס חום קיצוני יוצא דופן מעבר לכל מה שהכרנו, מזהיר החזאי. ואז: ולמחרת, החמרה! זה...

קרא עוד

הסללת ילדות, ביקיני ובצק סוכר

הסללת ילדות, ביקיני ובצק סוכר

פתאום מגיע קיץ ושם תחת זרקור את הציפיות החברתיות שלנו מנשים בביקיני. ואם זה לא מספיק הוא מתבל עם קצת הסללת ילדות. אפרת לוי מתעצבנת על בצק סוכר, ממליצה לכן בחום לעלות על מדי קיץ ומכינה סלמון שילדים אוהבים. זוכרים שהמצבר של האוטו שלי החליט להתאבד? אז הרדיו הלך לעולמו איתו, מתוך הזדהות. מצאתי את עצמי נוהגת בלי גלגל"צ, בלי עדכוני תנועה ותזמונים של מושיקו נאמן גלגל"צ, בלי עומס בכביש 5, בלי איילון דרום חסום לתנועה מצומת האני-מדברת-בטון-אחיד-כבר-נרדמתם. שקט, דממה. באחד הבקרים לקחתי איתי חופן דיסקים אקראי לאוטו, ואיכשהו לכדתי ברשתי את...

קרא עוד

אנשי קבע אוכלי חינם

אנשי קבע אוכלי חינם

בכל פעם שהיא שולפת את כרטיס ה"חבר" שלה סופגת אפרת לוי, אשת איש קבע מבטים וסיסמאותת דוגמת "אנשי קבע אוכלי חינם!", "נו בטח, מקבלים נעליים בחינם…" ודומיהם. אז רבותיי, אפרת כאן לספר לכם שנמאס לה לשמוע אתכם מקטרים, לפוצץ לכם כמה בועות ואם כבר, אז גם עוגת פקאן סיני על הדרך, שלא יהיו עיניים צרות. יחסית לארץ קטנה עם שפם, שמספר תושביה קטן ממספר תושבי ניו-יורק, אנחנו מחולקים, מסוכסכים ומפולגים לכל כך הרבה קבוצות, מגזרים, מגדרים ומיעוטים, שלא חשוב מה נושא השיחה סביר להניח שנציגי שני המתרסים יהיו בשולחן. לכן, למען...

קרא עוד

מתכונים משאריות ועוגה מדהימה לשבת

מתכונים משאריות ועוגה מדהימה לשבת

חלק גדול מהאוכל שאנחנו קונים מופנה לאחר כבוד ישירות אל הפח, למרבה הצער. אפרת לוי מצילה את המצב ומספקת לכם כמה מתכונים משאריות שאינם בררנים במרכיבים ומוכנים לעבוד, ולעבוד טוב, פשוט עם מה שיש במקרר. ללקק את האצבעות. בהמשך לפוסט הקודם, עליי לחלוק לקח לחיים שלמדתי מהמחנכת של איתי, בני האמצעי, רחל סדון המופלאה. מתוקף תפקידי כאמא במשרה מלאה, אני משתדלת ללוות כל טיול כיתתי, כל עוד לא מעורבים בעניין הליכה במים, לינה באוהלים או סיכוי אפשרי לעכבישים. בקיצור, טיולים ברדיוס של חצי שעה מסניף של "ארומה". כשעצרנו להפסקת ארוחת בוקר, רחל אמרה לילדים...

קרא עוד

דן חסכן – צהריים לחמישה בפחות משלושים שקל

דן חסכן – צהריים לחמישה בפחות משלושים שקל

מעמד הביניים כמו מעמד הביניים חייב לדעת לחיות עם היד על החגורה. אז איך מייצרים ארוחת צהריים לחמישה מורעבים בפחות משלושים שקל, למרות הפיתויים? לאפרת לוי פתרונים. יש ימים כאלה, שכל שניה מתוזמנת. מפה, לשם, לאסוף, לקנות, להקפיץ, להיות, לחכות, להספיק. ימים כאלה, שבהם כל שניה נחשבת והפסקות שירותים הן מותרות. גם לאימהות במשרה מלאה יש כאלה, תתפלאו. החיים שלנו לא מורכבים מרביצה על הספה בבגדים מנומרים וצמודים, בהייה ב"אופרה" ואכילת בונבוני שוקולד, א-לה פגי בנדי. כלומר, לא כ-ל הימים. רק חלקם. צהריים לחמישה מורעבים בפחות משלושים שקל מצאתי את...

קרא עוד

דונה אידיאלה

דונה אידיאלה

איך מצטלמת ההורות שלנו, פוטוגנית? אפרת לוי מוחה כנגד תמונות סטילס מבויימות של חיים מבולגנים ונותנת לכולנו לגיטימציה להוריד הילוך ולחיות את ההורות שלנו באמת, גם מתחת לאורות הזרקורים. יש לי חברה שמעבר להיותה יפה, היא פוטוגנית בצורה יוצאת דופן. מצלמות אוהבות אותה. אם זה אייפון שנשלף בתחנה המרכזית או מצלמתו של צלם מקצועי. אין לה תמונות רעות. יש משהו בה שתמיד עובר יפה, לא משנה ההקשר או מיומנות הצלם. סוד גלוי: עמוק מתחת למעטה הפמיניסטי, אני מכורה לתחרויות יופי. אני עוקבת בחרדה אחר המועמדות למלכת היופי הישראלית, מסמנת לי פייבוריטית ואז מחכה לתחרות...

קרא עוד