beta

בלוגים

לפעמים אנחנו נקלעים אל תוך קו המחשבה של אנשים אחרים. בלוגים. הצצה מתמשכת אל תוך הדעות, הרעיונות, המעשים והחלומות של מישהו אחר. והאומץ לחלוק אותם.

יומן אישיבעמוד זה תוכלו לסקור בלוגים שונים המתנהלים באתר אבהות ישראלית. אספנו עבורכם דמויות שונות המייצגות עבורנו את המשפחה הישראלית, או חלקים ממנה (כל אחד וסוג המשפחה שלו אתם יודעים), אמא, אבא, סבא, סבתא וילדים. כל אחד ואחד מהם עוסק בהורות מכיוון או זווית שונה וכולם ביחד מספרים סיפור אחד -סיפור ההורות הישראלית. אתם יותר ממוזמנים לרפרף בין הפוסטים האחרונים או לבחור את הבלוגר או הבלוגרית החביבים עליכם ולקרוא אותו בלבד. תהנו מהנסיעה.

אבא – עמרי אימבר, אבא לשלושה, גיא (2010) ויהלי ואריאל (2013). עוסק בקידום הורות ישראלית בכלל ואבהות בפרט. היה בין מייסדי המיזמים 'שמים את המשפחה במרכז' ו'סופרדאד'. מייסד פרלמנט האבות של Xnet.

לחצו להמשך קריאת הבלוג אבא

תוכנית אב – ימי בר, בן 35, גרוש עם ילד, גר בחיפה, יליד תל-אביב. מלמד פיתוח קול ופעיל חברתי בתחום הדמוקרטיה והכפייה הדתית. בשעות הפנאי: אסטרונאוט חובב, צוללן ברדודים, חופר מנהרות.

לחצו להמשך קריאת הבלוג תוכנית אב

אפיפית – אפרת, בת שלושים, אימא לשלושה וסטודנטית לפסיכולוגיה. נשואה באושר (לצבא) וגרה בצפון הנגב. אוהבת גורי אדם, גורי חתולים, ינשופים, את הצבע הסגול וכל דבר שמכיל שוקולד.

לחצו להמשך קריאת הבלוג של אמא אפרת – אפיפית

לצאת מהמסגרת – שיר מור (שם בדוי), בת נוער יפייפיה ונוצצת שעובדת בעולם הבראנג'ה ככתבת במגזין גדול ומתמודדת עם התהיות היומיומיות של בני נוער, כמו כולם.

לחצו להמשך קריאת הבלוג של הטינאייג'רית שיר – לצאת מהמסגרת

לאחר נישואין של עשרות שנים לעבודה (וגם לבן זוג), משמשת כיום כאמא וסבתא במשרה מלאה. אוהבת אנשים, אוהבת לכתוב וגם, בנסיבות מקלות, אוהבת ליהנות משקט ומזמן פנוי.

לחצו להמשך קריאת הבלוג של סבתא נחמה – נחמה פורתא

אתר זה הוא חלק מקבוצת הכוורת

אם ישאלו, אני פשוט אינני

לימי בר נמאס מהאופן שבו המערכת מתעלמת מהיותו הורה רק בגלל שהוא לא אמא והוא החליט לעשות משהו בעניין. מה? תקראו מיד.

8/12/14

מכל עבר ובכל פינה, מרגע שנולד לך ילד, המערכת דואגת להבהיר לך, שבתור האב, אתה ההורה הזניח, המשני, האורח, הבייביסיטר. זה מתחיל בגן. היא מקבלת דיווח מפורט מהגננות על סדר היום ועל הפשוש, אתה מקבל הרבה "היי" ו"ביי". קרא עוד

אחריות הורית – לדאוג לילדים

לא משנה אם זה לטווח הקצר או הארוך, אם זו החלטה או מקרה ואם נכחת במקום או שלא. כל דבר שקורה לילדים שלך הוא על הכתפיים שלך. לא יודע מה איתכם, אבל לי זה ברור שזה עלי, אחריות הורית, לדאוג לילדים שלי. הלוואי וידעתי בוודאות שאני עושה את זה טוב.

מדרגות הנפילה

מדרגות הנפילה

זה לא משהו שקל לי להגיד. למעשה אני לא מדבר על זה הרבה, או לא מדבר על זה בכלל יהיה יותר נכון לומר. לא כי אני מתבייש, כי אני מפחד. אני מפחד לתת למחשבות האלו ביטוי במציאות, בחיים האמיתיים שלי. איכשהו כל עוד הן רק בתוך הראש שלי, זה מרגיש יותר בסדר. ועדיין. ההתמודדות עם זה לא פשוטה, אז אני פשוט אגיד את זה. אני מפחד. אני מפחד שיקרה משהו לילדים שלי. אני אומר משהו כי אני כנראה מפחד להשתמש במונחים מפורטים יותר, אבל אני לא מתכוון לשריטה באצבע. אני מקווה שאתם עוקבים. קרא עוד

שני בתים ולחזור לשחק

25/11/14

תוכנית אב – הבלוג של ימי בר

תסריט שיחה

 

-פנים, ערב, סלון-

 

יהיו לך שני בתים ובשניהם תוכל לשחק

יהיו לך שני בתים ובשניהם תוכל לשחק

טוב. חייבים לספר לו.

–         חייבים, אה?

–         מתישהו הוא ישים לב, לא?

–         כן, אבל איכשהו קיוויתי שנוכל להתחמק מזה…

–         כל עוד זה לא היה סופי, זה לא היה דחוף.

–         אז מה אומרים לו?

–         מה אומרים? את האמת. שאימא ואבא נפרדים, שמעכשיו יהיו לך שני בתים: אחד עם אימא ואחד עם אבא, שאנחנו לא מפסיקים להיות משפחה שלך ולאהוב אותך, ויהיה לך חדר משלך בכל בית, ואתה תבלה חלק מהזמן בכל בית, וכל יום אחד מאיתנו יאסוף אותך מהגן, לסירוגין, ומדי פעם נשתדל לקיים בילוי משפחתי ביחד, ושהכל יהיה בסדר.

–         זה לא המון להפיל פתאום על ילד בן שנתיים וחצי?

–         עדיף בגיל הזה. וכדאי להכין אותו מראש למה שהולך לקרות.

–         הוא ייקח את זה קשה. יפלו עליו השמיים.

–         לא בטוח, אולי הוא בכלל לא יבין את המשמעות של כל זה. הוא קטן מדי.

–         זה עוד יותר גרוע. ככה הכאפה שהוא יחטוף כשזה יקרה תהיה יותר חזקה.

–         ואם הוא ינסה להתמקח? יאמר שהוא לא מסכים ושאנחנו חייבים להישאר יחד?

–         אז נסביר לו שזה לא אפשרי, ושאנחנו עדיין אוהבים אותו הכי בעולם, ותמיד נאהב אותו ונעשה הכול בשבילו.

–         אז איפה נעשה את זה? בבית, בגינה, במסעדה? ומתי הכי טוב? בערב הוא עייף, אבל בצהריים לא תהיה לו סבלנות. ובבוקר הוא בגן, ואני לא רוצה להוציא אותו מהגן בשביל זה. זה סתם יבהיל אותו ויכניס אותו לסטרס, ואז כשהוא יחזור כולם ישאלו אותו מה קרה, ו…

–         אף אחד לא ישים לב, אבל נעשה את זה בגינה, בערב, כשאין הרבה ילדים בסביבה ועדיין לא קר.

–         יופי, וככה הסצינה שהוא יעשה לא תהיה נוראית מדי.

–         בטח הוא יחשוב שזה באשמתו. שהוא עשה משהו לא בסדר.

–         ברור לך שעוד 25 שנה, הוא ישב על ספה של איזה פסיכולוג ויבכה לו שהכול התחיל באותו ערב ארור, שבו ההורים שלו ריסקו לו את החיים.

–         הוא בכלל לא יזכור את זה.

–         כן, אבל הטראומה כבר תהיה לו בתת-מודע.

–          ממילא תמיד ההורים אשמים.

–         שנביא לו איזה גלידה, לרכך את הבשורה?

–         לא. זו לא טרגדיה אלא התחלה של פרק חדש בחיים, וזה עדיף ככה. לא צריך להיכנס לפרטים ולא צריך להתנצל.

–         אבל אם לא נסביר לו הוא יהיה מבולבל. איך אנחנו היינו מרגישים אם היו מנחיתים עלינו פצצה שכזו, בלי להסביר?

–         אבל אם נפרט יותר מדי הוא לא יוכל להכיל את זה.

–         גם נכון. צריך להיות רגועים ולא להתרגש יותר מדי. לתכנן מראש מה אומרים ואיך, ולהיות מוכנים לקבל כל תגובה שתגיע. הוא ילד חכם, אבל אי אפשר לדעת איך הוא יגיב.

–         איזה פחד.

–         אין מה לעשות. אנחנו חייבים להיות חזקים בשבילו.

–         זה כל כך עצוב. הוא יבכה כל כך. ואז אני אבכה. ואז שנינו נבכה.

–         אז נחבק אותו וננחם אותו, וייקח לו זמן אבל הוא יסתגל לאט-לאט ואפילו יכיר את היתרונות שבשני בתים. ואנחנו נהיה שם לעבור את זה איתו ולהקל עליו כמה שאפשר. מסכן קטן.

–         יהיה בסדר.

 

 

-למחרת: חוץ, ערב, גינה כמעט ריקה-

 

"אהוב שלנו, בוא שנייה. לאבא ואימא יש משהו לספר לך.

בעוד כמה ימים אימא ואבא לא יגורו יחד. אימא תעבור לדירה חדשה ואתה תגור בשני הבתים: גם בבית החדש שלך עם אימא וגם בבית שלך עם אבא. יהיו לך שני בתים, ובכל בית יהיו לך ספרים, צעצועים ובגדים משלך. אבא ואימא יגורו בדירות שונות, אבל שנינו נמשיך לאהוב אותך, לטפל בך ולשחק איתך."

 

ילד: (חושב לרגע)  "טוב. עכשיו אני חוזר לשחק, טוב?"

 

"טוב, מלאך."

 

וכך היה.

-סוף-

קבלן אמין, שלום בית ועוגיית המאה

כשהילדים שלה מטפסי על קירות, האוניברסיטה של עושה בעיות והמרתף של טובל בעובש יוצאת אפרת לוי להתמודד עם העולם עד שפוגשת קבלן אמין אחד שמביא אותה לשקלל הכל מחדש.

יש תקופות כאלו, של מועקה. שהכל קורה בבת אחת, וכל מה שאתם רוצים זה לצעוק "תעצרו את העולם, אני רוצה לרדת". קשה. קשה לי בלימודים, והאוניברסיטה עושה כל שלאל ידה להקשות עליי עוד יותר, קשה לי בבית, קשה לי בחוץ. הלוואי ויכולתי להקדיש לכל ילד את הזמן שלו. קשה כי הם צריכים אותי יותר. אחד נכשל בלימודים באופן כרוני, האחרת מתפרצת בזעם כמו שילוב נפיץ בין גיא פניני לקים קרדשיאן. רק בלי זיגוג הסופגניות המוזר הזה שעליה. זה לאות הזדהות עם חג החנוכה המתקרב ובא? שבט האמהות החכמות בפייסבוק (מאמאטבע, מכירים?) מלמד אותי משהו שלא ידעתי. שלפעמים הילד שהכי צריך ממך חיבוק-הוא הילד שהכי לא מתחשק לך לחבק באותו הרגע.

ואז בא הגשם

וצריך לקבוע להם ימי הולדת והכל יקר ומתיש. והמרתף שנרקב כבר לחלוטין, מלא עובש, שצחנתחו נותרת בנחיריי גם זמן רב לאחר שעזבתי את הבית בבוקר. והכביסות שמתרבות והאבק שמצטבר ואין אור בקצה המנהרה.

"ישנם ימים ללא מרגוע, בם לא אמצא לי נחמה, ומוכרחה אני לנגוע בעשבים, באדמה. לפסוע באותה הדרך, בתוך פריחת הכרכומים, ולהיות כל כך אחרת ולפרוח ערב הגשמים."

ואז בא הגשם. והכל נשטף. וההקלה הגיעה. ויכולתי לנשום, ולפלוט אנחת רווחה. השיפוץ במרתף שהוצף עמד לעלות עשרות אלפי שקלים, לא בדיוק כסף שיש למשפחה צעירה  בכיס. הביטוח נלחם בנו בכל הכוח. מלחמת התשה. הם קיוו שנישבר, ניכנע ונממן הכל בעצמנו, שנעזוב אותם, באימא שלנו. אבל היינו עקשנים. יותר מזה, לא היה לנו מה להפסיד. אז לא ויתרנו. ויום אחד הגיעה הגאולה בדמות צפצוף במכשיר הפקס הביתי שלנו. איזו דרך ארכאית להתבשר בה על ניצחון. פקס יבשושי. ופתאום נפתחה הדלת, כמו ספריה מסתובבת בספר אגאתה כריסטי. פריצת דרך.

קבלנים הם עם

אפילו עוגיה לא לקח...

אפילו עוגיה לא לקח…

באותה השבת לא נרדמתי. ידעתי היטב מה משמעותם של שיפוצים בבית. ועוד בתקופה כל כך עמוסה ועם שלושה ילדים שמתקשים גם כך. רעש ובוץ ואובדן פרטיות מוחלט. וחששתי. הקבלן שקיבלנו דרך הביטוח היה אמור להגיע ביום ראשון בשבע וחצי בבוקר. בעזרת השם.

הייתי בטוחה שאני מכירה קבלנים, הם הרי עם. אז פיזרתי את הילדים בנחת והנחתי שגם אם אכן יגיע ביום שנקבע, לא יגיע לפני עשר. בשבע וחצי בדיוק המשאית שלו חלפה על פניי, כשהילדים עוד באוטו שלי. התקשרנו להתנצל. הוא היה חייכן ולבבי, ובעיקר סבלני. חיכה שאחזור. ובמקום הגבר הזועם והעייף שרודה בפועליו שחשבתי שאקבל, זינק מהטנדר בחור צעיר ודי מגניב, ובעיקר מנומס וביישן. הוא דומה יותר ליועץ מס מאשר לקבלן. אחלה גבר. אמרתי לו שאני עובדת מהבית. הוא הבטיח לא להפריע. בניגוד לכל עצה שקראתי באינטרנט, נתתי לו מפתח משלו לבית. תחושת הבטן שלי לגביו היתה טובה. יש לי אינסטינקטים טובים לגבי אנשים, וקובי נראה לי אדם שניתן לתת בו אמון.

מצאתי צדיק

וכך עבר שבוע ויומיים, הרבה פחות מתסריט האימים שרץ לי בראש, ובו השיפוץ אורך חודשים. שבוע ויומיים שבמהלכם הוא לא הפריע לי ולו פעם אחת, הגיע מוקדם כל בוקר והביא עימו קומקום, קפה, תה, סוכר וכוסות לעובדים שלו, שישיות מים מינרליים, אוכל למהלך היום. אפילו כפית הוא לא הסכים לקחת ממני. חומת סין בינינו. בלי בקשות, בלי שאלות, ועם מינימום הפרעה לחיי הבית. היו רגעים ששכחתי שהם פה. את ריח הטחב והעובש החליף ריח של צבע טרי.

יותר מהכל, הוא עשה עבודה מעולה. בלי לבקש שקל, בלי לצפות לתמורה. כשביקשתי לכתוב עליו בבלוג הוא הסמיק ונבוך. אבל לא אכפת לי! מצאתי צדיק ואני חייבת לחלוק את הידיעה הזו, שיש גם כאלה. כי מגיעה לו פרנסה. מגיע לו שפע על הטוב שגמל לי. ובעיקר, בשבח והודיה לשם יתברך, הבוקר סגרתי את השער אחרי אחרון הפועלים. ובא לציון גואל. ששש… שקט. וריח טוב. וחדר המשחקים יוכל לחזור לבעליו החוקיים, לילדים. וקרובי משפחה שיבקרו יוכלו ללון שם, ויהיה לנו מקום בטוח לכשיפציע צוק איתן 2-עורבני חקיין. ובעיקר, אבן נגולה מעל לבי.

פרסום גלוי, לקבלן אמין

אז אם אתם צריכים קבלן אמין ומנוסה, מישהו שאפשר לבטוח בו בלב שקט, תתקשרו לקובי אדרי. מעל לכל, הוא אדם טוב. צבע, גבס ושיפוצים כלליים. הוא גר במרכז אבל הגיע בשבילי גם לנגב. עובד עם כל חברות הביטוח. עוסק מורשה עם חשבוניות וקבלות ובלי פוילע שטיקים. צדיק.

הטלפון שלו הוא: 054-6843751 וגם 057-2357571, קובי אדרי.

וכתובת הדוא"ל: Kobiedry2@walla.co.il

כשהצבע יתייבש, אתם מוזמנים לקפה להתרשם מאיכות העבודה.

אפיפית לסיום-

עוגיה מדהימה

ברור שאתם רוצים גם…

לא היה לי חשק וכוח לעוגות מסובכות בתקופה הזו. וגם לא זמן. רציתי עוגיות של בית, אבל בחמש דקות. וגם בריאות. שזה די הרבה לדרוש מעוגיה, תסכימו איתי. הפור נפל על עוגיות גרנולה. חרשתי על האינטרנט ולא מצאתי מתכון שהניח את דעתי. אני אוהבת עוגיות גרנולה עם המון "פינוקים", ולא גרגיריות ויבשות, ועדיין לא להתפשר על המרכיבים.

אז המצאתי משלי, שמתבססות על מתכון ישן של פיליס גלזר, רק בשידרוג היסטרי.

מחממים תנור ל-180 מעלות.

מערבבים בקערה:

100 גרם חמאה בטמפרטורת החדר (לא מומסת!) עם חצי כוס סוכר חום. טורפים פנימה ביצה אחת.

לתוך התערובת מערבבים באמצעות כף עץ:

כוס גרנולה (כל סוג שאתם אוהבים. דווקא הזולות יותר טעימות ויעילות כאן)

כוס קמח מלא תופח (אני קונה של שופרסל אבל יש של כל המותגים)

קורט מלח (אל תוותרו!)

100 גרם שוקולד מריר קצוץ בסכין

חצי כוס אגוזי מלך קצוצים

רבע כוס חמוציות

כף טחינה גולמית (זה הסוד. אל תגלו!)

יוצרים תלוליות באמצעות שתי כפיות על נייר אפיה. שמרו על רווח בין העוגיות כי הן מתפשטות באפייה. אפו בין רבע שעה לעשרים דקות בתנור, והקפידו להוציא כשהעוגיות מזהיבות בשוליים ועוד רכות מבפנים. הן יתקשו כשיצטננו.

מהכמות הזו יוצאות כ-16 עוגיות ענק או 32 פיציות. אני אוהבת עוגיות גדולות. ככה אפשר לחטוף אחת בדרך החוצה, ולארוז בתיק האוכל של מי שאתם אוהבים במיוחד.

כמה פעמים החלפת גן לילד?

איפה מתחיל הפאזל האינסופי הזה של להפוך את החיים של הילדים שלנו לטובים יותר, לכך אין תשובה ברורה? רועי ויינשטיין מציע לכל אחד מאיתנו להתחיל בשאלה "כמה פעמים החלפת גן לילד?"

כמה מסגרות החלפת לילד שלך

מזל טוב!! אתה עולה מטרום חובה לחובה!! צילום: sam levan

אנחנו מתרצים את ההתנהגות של ילדנו במשפט בסגנון "זה שלב, זה יעבור, זה קורה לכולם". אבל אולי זה בכלל לא צריך לקרות מלכתחילה? ילדים בישראל עוברים בין 4 ל 5 מסגרות מגיל 0 עד 6. בית, פעוטון, משפחתון, טרום חובה, גן חובה, כיתה א'. הילד למעשה כל הזמן עסוק בלחכות לטקס מעבר הבא שלו.

קרא עוד

11 טיפים לאבא הטרי

עד לפני כמה שנים, ניתן היה למצוא ברשת אך ורק עצות לאמהות מתחילות. היום, גם אבות מחפשים. ימי בר, תורם את השנקל שלו ונותן 11 טיפים לאבא הטרי. אה, ושיהיה בהצלחה!

ילדה בבריכה

לבלות איתם זמן פנוי

1) עשה לך מנהג קבוע, הקדש שני אחה"צ בשבוע לבילוי עם הילד. זה יכול להיות גלידה בגינה או סידורים בבנק, או שניהם, או כל דבר אחר. אבל תהיה שם.

קרא עוד

המצפן הזהוב

הבוקר של כולנו הוא סדרת מלכודות זמן בלתי נלאות המאיימות לגרום לנו להתחיל את היום זועפים ובאיחור. אפרת לוי עם המצפן רשימת טיפים שיעזרו לכם לצלוח את מסלול המכשולים ולהתחיל את היום בזמן.

סוקו!!

סוקו!!

שוקו. ככה מתחיל כל בוקר שלי. בקול צייצני שתובע "שוקו". ובגלל שהשי"ן שלה נשמעת כמו שי"ן שמאלית, זה נשמע יותר כמו "סוקו!". היא מאוד דומה לי. שתינו לא ציפורים משכימות-קום, שעולצות על בוא הבוקר בקול רינה. לא. אנחנו מתעוררות, קמות טרוטות עיניים ומדשדשות למטבח. אני צריכה קפה לפני שאהיה מסוגלת לדבר עם מישהו. היא צריכה "סוקו". קרא עוד

חיבוק דוב, כלומר דוב תינוק

זה סיפור אמיתי לגמרי. כל מילה ממנו. הוא ההוכחה הסופית, הניצחת, החד משמעית של הכוח והיכולת שלנו כהורים להשפיע באופן קריטי על החיים של הילדים שלנו, והכל מתחיל ונגמר בחיבוק דוב.

תינוק

התינוק הרוטן

כשחזרנו מבית החולים עם שני תאומים אחרי 3 ימים בביות מלא (כן, טירוף ביות מלא, ועוד יותר עם תאומים, כל מילה אמת), היינו שפוכים. לאט לאט, עברו הימים והשבועות והאמת, עדיין היינו שפוכים. הטיפול בזוג תינוקות, תאומים, הוא קשה ומתמשך ובעיקר כפול. הוא דורש המון אפילו כשעושים זאת בהורות משותפת. אולי זאת הסיבה שלקח לנו קצת זמן לעלות על זה. קרא עוד

לשלם בחיבוק

לא כולם יכולים לחבק עם הידיים. רועי ויינשטיין, רחוק 3600 ק"מ מהבנות שלו ומוצא דרך להתחבק בסקייפ. יש כאלו שגם את זה אין להם.

טיול

המפלצות שלי

אריאל, הבת בראשונה שלי מתוך שלוש, היא בת 11 ואנחנו מתכתבים די הרבה בהודעות.  היא מספרת לי על היום שלה ועל הלימודים, על המריבות עם אמא, ולפעמים אנחנו גם מציקים, ולבסוף מאיימים אחד על השני שנשלם על זה בחיבוקים. תמיד היא מסיימת את השיחה באוהבת ,מתגעגעת ותיכף אנחנו נפגשים.

קרא עוד

אימא'לה! – פוסט היכרות של בלוג אבהות

בלוג אבהות זו משימה מעניינת. מצד אחד כל כך הרבה מה לספר, מצד שני, הכל כל כך אינדיווידואלי. ימי בר, תוהה מה נכון, ותוך כדי, מציג את עצמו בינות לשורות. בלוג אבהות נולד, תצטרפו.

בלוג אבהות. מה עושים?

,hbueבהתחלה, כשהציעו לי לכתוב בלוג על אבהות, חשבתי שזה יכול להיות נחמד. תמונות, חוויות, אנקדוטות, מה רע? אחר כך התחילו הספקות: מה אני כבר מבין באבהות? יש לי כולה ילד אחד. ואיזה "תוכנית אב" יש לי? אני בסה"כ חי לי מיום ליום. ומי יקרא את זה? מי יגיב? מי יאהב? ואיזו סמכות יש לי להרצות לכם? ומה החשיבות של אבא? ולמה עדיין, בכל מה שחשוב, אומרים "אימא'לה"? קרא עוד