beta

די לכיבוש!

בימי בין המצרים הכל יכול לקרות, אבל עושה רושם ש"הכל" זה בעיקר דברים רעים. אפרת לוי מדוכדכת, קוראת די לכיבוש ומתכוונת לבדיוק ההפך. חמוץ? בדיוק.

זו תקופה קשה, מעיקה, מחניקה. עת פרעות. כולם רבים עם כולם, על הכל. מצד אחד, עשרים אלף איש בלווייתו של חייל בודד, ומהצד השני, האריות של הצל נלחמים בכל מי שעשוי להיראות כאילו הוא ממלמל "שתי מדינות לשני עמים".  בתור חיית רשת, אני נמצאת המון באינטרנט, בעיקר בפייסבוק ובבלוגים אהובים במיוחד. זה קל, נוח, לא דורש ריכוז רב מדי ויכול להיעשות תוך כדי שאר פעולות היומיום: בישול, אכילה והמתנה אינסופית על הקו ל"הוט" (שיפגע בכם גראד!).

ימי בין המצרים, שלושת השבועות שבין שבעה עשר בתמוז, בו הובקעה חומת ירושלים, לבין תשעה באב, בו חרבו בית המקדש הראשון והשני, הם ימי מדון, פורענות וחורבן. בכלל, חודש אב כולו נחשב לחודש חסר מזל.  שמתי לב שהחזרה הזו רלוונטית לא רק להיסטוריה של העם היהודי, אלא גם אליי אישית. ימים כאלה, חסרי תקווה, שהכל משתבש, נופל, נשבר. סכסוכים, אי הבנות, מריבות שמתלקחות לפתע על דברים פעוטים. עת צרה וצוקה, כמו בתפילת "עננו". וברשת, שם הכל חי ובועט, התחושות האלו מתעצמות.

אוטוסטרדות נחפרות מתחת לקיבוצים (בלי לחץ, זה רק דימוי)

אוטוסטרדות נחפרות מתחת לקיבוצים (בלי לחץ, זה רק דימוי)

פתרונות פשוטים

יחסית לאדם שמאמין בדרכי נעם, מצאתי את עצמי נסחפת יתר על המידה למריבות טיפשיות, חסרות תוחלת, מבוקר עד ערב. התווכחתי עם אחת מחברות הקבוצה בה אני חברה על ייצוג תקשורתי הולם ועל צנזורה. רבתי עם אשת לוחם  בשאלה האם יש להן מונופול על הקושי, והאם נשות תומכי הלחימה אמורות לשתוק מתוך כבוד לסבלן. זאת לאחר שאחת מנשות תומכי הלחימה שאני מכירה העזה לקטר על הקושי, וזכתה למפל תגובות זועם מאשת לוחם (פרס בטחון ישראל בדרך אלייך!). רבתי עם חברה על תנאי הפנסיה בצבא. רבתי עם קרובת משפחה שהניסיון שלה הסתכם בגידול חרגול מחמד והעזה לבקר את אופן הטיפול שלי בתינוקות. ובעיקר רבתי עם כל מי שנתקלתי בו על הפיתרון לסכסוך הדמים בינינו לבין החמאס. לכל בעיה סבוכה יש פיתרון פשוט, ובכלל זה בעיות פוליטיות. אני חושבת שישראל היא מדינה ריבונית וככזו יש לה את הזכות להגן על עצמה באמצעים שיידרשו לכך. אנחנו יוצאים מגדרנו בעדינות כירורגית, דופקים על דלתות, נוקשים על גגות, בעוד מנהרות נחפרות אל תוך חדרי אוכל בקיבוצי עוטף עזה. יש עת למלחמה, וזו העת. הגיע הזמן.

"עת לבכות ועת לשחוק, עת ספוד ועת רקוד. עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים. עת לחבוק ועת לרחוק מחבק. עת לבקש ועת לאבד. עת לשמור ועת להשליך. עת לקרוע ועת לתפור. עת לחשות ועת לדבר.עת לאהוב ועת לשנוא. עת מלחמה ועת שלום" (קהלת, ג', ד'-ח')

כל זה, וגם נחמדה

כל ישראל אחים. אנחנו רבים בלהט, כי הרוחות לוהטות, וכי אנחנו מזדהים עם העמדות שלנו, שהן חלק מההגדרה העצמית שלנו. זה בסדר. אדם צריך לדעת מאין בא ולאן הוא הולך. הבלוג הזה נולד מתוך הדיכאון העמוק שצללתי אליו כאשר נשאלתי "ומה את עושה?" כשהצגתי את עצמי כ"אני אפרת ואני…". ה"ואני…" הזה איים להטביע אותי, לכלות אותי. לפעמים נוח לנו בתוך ליהוק, כי זה נותן לנו להט משיחי של צדק. ולהיות צודק זה תמיד נכון. להיות "ואני…" הוא להסתכל לתהום האינסופית של הקיום שלנו בעיניים. אני אפרת ואני. ואני מה? אישה? אימא? סטודנטית? בלוגרית? ימנית? תושבת הדרום? אשת קצין בקבע? מחנכת לעתיד? מטפלת לעתיד? עצמאית? עקרת בית בהווה? אני אפרת ואני מה?

אני אפרת ואני נחמדה. ליהיא לפיד כתבה פעם שכשאנשים מופתעים מכך שהיא לא נחמדה. היא עונה בתגובה שלא כתוב "נחמדה" על כרטיס הביקור שלה. אז על שלי כן. אני נחמדה. ומשתדלת לא לפגוע ולא להעליב. אחלה חמודה. ולכן, למרות שחודש אב ולא אלול, אני מבקשת סליחה מכל מי שפגעתי בו או בה בלהט הדיון. מחילה. באמת. מעולם לא בחרתי את חבריי לפי נטיותיהם הפוליטיות או רחשי ליבם האחרים. כל אחד ואחד מכם, גם אם אנחנו מכירים רק במרחב הוירטואלי, חשוב לי ויקר ללבי.

אדם צריך שתהיה לו מילה , קצת מקום בעולם, אהבה לא נשכחת. וקול אמיתי לתפילה, ורגע מושלם, כדי לתת ולקחת. ולא לפחד מהפחד. 

אז אני אפרת, ואני כל הנאמר לעיל. אימא, אישה, אחות,בת, חברה למעטות מדי, בלוגרית, צרכנית, כותבת, קוראת. אני אפרת ואני מדוכדכת. אני אפרת ואני לא יודעת אם אחגוג יום נישואין 75 או אמצא את עצמי שבורת לב. אני אפרת ואני לא יודעת אם ילדיי ילכו לצבא וישובו לשלום. אם הם יסבלו מבריונות בבית הספר. אם יחצו כבישים בבטחה. אני אפרת וקשה לי נורא. ואני בודדה ומפוחדת. ובמקום להתמודד עם הרגשות האלה, אני חובשת עליי את כתר ה"צודקת" ויוצאת למסעות צלב ומלחמות קודש. אני אפרת ואני אבודה. כולנו קצת אבודים, לא?

אז בפעם הבא שמישהו רב איתכם, במרחב הוירטואלי או האמיתי, עיניו רושפות וקצף יוצא מפיו כמו פקינז חולה כלבת, תציעו לו קפה וחיבוק. הוא כנראה ילד אבוד, כמו ב"פיטר פן", כמו כולנו. מי יתן והכבושים היחידים בחיינו יהיו מלפפונים וכרוב צהבהב עם עמבה.

ואפיפית לסיום:

באמת די כבר.

באמת די כבר.

סבתא שלי נהגה לכבוש מלפפונים חמוצים. הכי טעימים בעולם. שורות-שורות על אדן החלון, בצנצנות זכוכית גדולות ואטומות, מלאות במלפפונים זעירים, שיני שום והמון שמיר. ההחמצה המסורתית היא בריאה יותר, אבל בקיץ לבי נוהה אחרי חמוצי אינסטנט. בהחמצה מהירה, כאלה שמכינים בלילה ואוכלים בצהריים למחרת. מרעננים, חמוצים-מתקתקים. כמו אלה שמוכרים במחיר מופקע במדפי הסלטים ודוכני האוכל הסיניים. חמוצים ישמחו לבב אנוש. המתכון הבא הוכתב לי על-ידי אירנה, אישה נפלאה וטובת לב שעבדתי איתה פעם.

אירנה מעולם, בכל ימיה (היא היתה סבתא לנכדים) לא רבה עם אף אחד, קיבלה את הדין בהכנעה, עלתה לארץ חלב ודבש כדי לגלות שהיא ארץ מסוכסכת ודי עניה, כיבסה ביד שנים כי לא יכלה להרשות לעצמה מכונת כביסה, וקמה כל בוקר ב-04:00, לבשה מעיל ויצאה מביתה בחושך, כדי להעביר את היום בניקיון משרדים ושירותים. ותמיד בחיוך. הלוואי והייתה לי חצי משאר הרוח שלה.

המתכון מיועד לכמות ירקות שתמלא קערת סלט. אל דאגה, הירקות "מתכווצים" מעט, כך שגם אם הקערה שלכם עולה מעט על גדותיה, לא נורא.

חותכים ירקות קשים לחתיכות גדולות (כרוב, כרובית, גזר, קולורבי, גמבות וכיו"ב)

מניחים את הירקות בקערה.

בסיר קטן מרתיחים ליטר מים (למדוד ולא לחפף!!) עם כוס סוכר, כוס חומץ (צהוב, פשוט), שתי כפות מלח גס (לא מלח שולחן מהמלחיה, אלא מלח גס. עולה 1.69 ש"ח לקילו. תפרגנו לעצמכם) ושתי כפות שמן קנולה.

כשהתערובת רותחת מוזגים אותה מעל הירקות שבקערה, ומכסים בצלחת זכוכית כבדה.

מניחים בחוץ לשעתיים ואז מעבירים לכלי אטום ללילה.

החמוצים טעימים כבר בבוקר למחרת, ומשתבחים עם הזמן. נשמרים עד שבוע בכלי אטום במקרר, בתנאי שלוקחים מהם רק במזלג נקי (בלי לטעום ולהחזיר לכלי. זה גורם לעיפוש), סוגרים את הכלי מהר ככל האפשר ומחזירים למקרר.

תשקלו מילים, ועשו אהבה ולא מלחמה. גם אם היא מוצדקת. יש אויבים אמיתיים מחוץ. אל תריבו עם מי שבא ופניו לשלום.

צריך מילה

.

One Comment

Join the conversation and post a comment.

  1. טלי אופק

    אין…אין על אפרת. מחכה לך כל פעם. ואת כל פעם מקסימה מחדש

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>