beta

דפוס של אהבה

איך קורה שבנות נוער משחזרות את אותן טעויות שוב ושוב בקשרים שהן נכנסות אליהם? מה זה קשור להורים שלהן? ולמה דפוס של אהבה הוא דבר שכל כך קשה לשבור? שיר מור פותחת וידוי חדש ומנסה לעזר לנו ללמוד מהניסיון שלה.

לוקרים

בית ספר ריק, שמענו את הקול של המנהלת

השבוע התקיים מופע סיום התיכון של שכבת י"ב (אני בי"א). לא תכננתי ללכת אליו אבל יצא שבדיוק נפגשתי עם חברה. עברנו ליד הבית ספר ושמענו קול מוכר, זה היה הקול של המנהלת התיכון. נזכרנו שהיום זה מתקיים אז החלטנו להכנס לשם גם. כשנכנסנו המנהלת בדיוק נשאה דבריה לתלמידים, כל מני דברים המהללים את צוות בית הספר ובעיקר אותה, לא אפרט כי זה באמת לא עניין אף אחד. חוץ מאת עצמה זאת אומרת.

ואז זה התחיל, התלמידים עלו לבמה בקטעי משחק ריקוד שירה וסטאנדאפ, הם היו נראים לי כל כך מגובשים, כל כך יחד, כל כך מסיימים את התיכון בהרגשה טובה.  המחשבה שעלתה לי בראש הייתה "האם גם אני אסיים כך את התיכון שלי?". מיד שתפתי את מירב (מירב אימבר, הקואוצ'רית שלי. זוכרים?) בתחושות שהציפו אותי, החששות, הפחד שלא אמצה את התקופה הזו.

מה זה אינטיליגנטית?

כולם אומרים כי התיכון היא התקופה היפה בחייהם. אני לא אגיד שזו לא תקופה טובה עבורי, זו תקופה מאוד טובה, אבל לא בגלל מה שקורה לי בתוך בית הספר אלא מחוצה לו. השנה לא הגעתי הרבה לבית ספר, אני יכולה להגיד שזה בגלל שהשקעתי בקריירה, הצטלמתי לתוכניות טלוויזיה, הופעתי, שרתי. זה אכן קרה, אבל אני מודה שהיו גם המון ימים שפשוט לא היה בא לי ללכת. באמת שהייתה לי כוונה, הייתי קמה, מתלבשת, מתארגנת ואז מחליטה שאני צריכה זמן לעצמי ושיהיה לי יותר כיף בבית. אני גם מרגישה שם שונה, וזה לא בגלל הפרסום בשנה האחרונה, תמיד הרגשתי.

אני האחות הקטנה מבין שלושה אחים, בת ובן, אחד בן 34 והשניה בת 30, השיח בבית תמיד היה בוגר, מגיל צעיר ידעתי המון דברים, אני אפילו זוכרת שבכיתה א' אמרתי יום אחד למורה שאח שלי אמר לי שאני אינטיליגנטית, והמורה שאלה אותי איך אני יודעת מה זה והסברתי לה. גם תמיד היה לי לוק אחר, תל אביבי יותר (אני מהפריפריה), תמיד צחקו על מה שאני לובשת וחצי שנה אחרי זה היה שיא האופנה. כשחזרתי מהחופש הגדול אחרי שהגשמתי את החלום שלי, באתי ביום הראשון בהרגשה של "עכשיו כולם יודעים מי זאת שיר מור", וזה אכן קרה, הרגשתי שכולם יותר נחמדים אלי, יותר אוהבים אותי, אולי אפילו יותר מעריכים אותי.

במהלך השנה ההרגשה הזו דעכה, בפוסט הבא אני אספר לכם למה, וזה גם חשוב, אבל מה שחשוב בשביל להבין עכשיו זה שהיא דעכה. ואני יודעת בדיוק מתי זה קרה… קצת אחרי הגדנ"ע, כשחזרתי להיות בקשר עם ערן. וכאן אנחנו מגיעים לנושא של הפוסט הקודם "אהבה". מי זה ערן? האקס המיתולוגי, החבר הראשון, האהבה הראשונה שלי. שנה וחצי מאז הפרידה לא דברנו, ואחרי הגדנע סוף סוף הקרח נשבר. היינו ביחד מסוף כיתה ז' עד אמצע ט', זו הייתה אהבה אמתית, גדולה, בוגרת. אל תזלזלו בגיל שלנו, הלוואי על הרבה זוגות בוגרים אהבה וקשר כמו שהיה לנו. אבל באהבה ראשונה כמו באהבה ראשונה, עושים המון טעויות של אהבה ראשונה. אני הייתי לוחצת מדי וחופרת, ורודפת, והוא מטבעו בן אדם סגור אז הוא רק נסגר יותר והתרחק. אז פגענו, ונפגענו ובסוף אחרי בכי וכאב רב נפרדנו.

לגור בסלון

בהתחלה זה נגמר די יפה, שנינו בכינו את נשמתנו יחד, התחבקנו, ואז אמרנו שנפרד לתקופה ושיום אחד, אם זה יצטרך לקרות, נחזור. אבל אז, בדיוק בנינו בית, ועד שהבית החדש אמור היה להיות מוכן עברנו לגור אצל דודה שלי בסלון. דווקא בשבוע של הפרידה מהאהבה הראשונה שלי, כשהלב שלי שבור לרסיסים בפעם הראשונה בחיי, גם נפרדתי מהחדר שלי והבית שלי ב-12 שנים האחרונות ועברתי לגור בסלון של דודה שלי יחד עם כל המשפחה.

זה היה גדול עלי והייתי צריכה אותו, אז רציתי שנחזור והוא כבר לא רצה, הוא המשיך הלאה או לפחות כך רצה והפרעתי לו. אתם בטח מתארים לעצכם מה הרגשתי, הוא היה בכיתה המקבילה בשכבה שלי, והיינו רואים אחד את השני כל יום ופשוט מתעלמים כאילו עד לפני חודש לא היינו שני האנשים הכי קרובים. כמה חודשים אחרי כן גם נהייתה לו חברה מהשכבה, אז נאלצתי להתמודד גם עם המראה הזה.

בחופש גדול בין ט' ל-י', גיליתי שאנחנו הולכים להיות יחד באותה הכיתה. האמת, כל כך שמחתי! על אף שהיה לי אז חבר חדש בשם דניאל. אולי דווקא בגלל שהיה לי חבר חדש. דניאל היה מקסים, לבבי, תומך, בעל בטחון עצמי, אוהב את עצמו. ואני "למדתי לקחים" מהקשר הקודם, אז הייתי סגורה, רחוקה, סופרת כמה דק' לפני שעונה להודעה, כאלה. היינו יחד חצי שנה, עד ש.. הוא נפרד ממני. סיפרתי את זה למירב בפגישה, והיא הסבירה לי למה זה קרה..

גם דניאל הלך...

גם דניאל הלך…

דפוס של אהבה

ברגע שיש לנו דפוס מסוים זה אומר שאנחנו נמצאים בקיצוניות, אם אנחנו לא בקיצוניות הזו, אנחנו בקיצוניות ההפוכה לגמרי.  ובכדי לשנות את הדפוס ולהיות בנקודת האמצע נצטרך להתאמן על עצמנו. ללכת לקואוצ'ינג יכול מאוד לעזור. לפחות לי זה עוזר. הבנתי עם מירב שכך קרה לי עם ערן ודניאל. עם ערן הייתי הכי לוחצת שיש, הכי מראה אהבה והכי רודפת, ועם דניאל הייתי הכי קרה, הכי לא רודפת, הכי נותנת חופש בעולם (ברמה כזו ש"לא היה אכפת לי" שיש לו תמונת פרופיל בפייסבוק עם שתי בנות שהן לא אני).

בגלל זה אני שומרת על עצמי ולא משיגה גם בנים שעונים על תפיסת הזוגיות שלי שתיארתי בפוסט הקודם. אני חייבת להיות במקום החזק, לשמור על עצמי על ידי הריחוק ולא להראות שאני בעניין מהפחד להפגע, בתפיסה שלי אני עדין שיר מלפני שנתיים, לא שיר היפה, החזקה, המפורסמת, הזמרת המוכשרת.אני חשבתי שאני לעולם לא אהיה יותר לוחצת, רודפת ומראה אהבה ושהשתניתי לגמרי, אבל הבנתי עכשיו שאם אתאהב באמת זה עלול לחזור.

הכל מתחיל בהורים

אבל מאיפה קיבלתי את הדפוס הזה שנע בין שני קצוות קיצוניים? ממה הוא נובע באמת- לפני ערן? מירב טוענת שהכל מתחיל בהורים, אני לא חושבת. הרי אני לא בקשר עם אבא שלי. לכן, שיעורי הבית שלי לאימון הבא הם לכתוב למירב במייל על הקשר המועט שהיה לי איתו, על מה שאני יודעת עליו, ומי היה זה שלא רצה בקשר (רמז לפוסט הבא ולחכמים ביננו שיבינו את הקשר לדפוסים: אני זו שלא רצתה). ולגבי בית הספר והיחסים עם הילדים בשכבה, הבנתי יחד עם מירב  שאני אכן שונה מהם ומתעסקת בדברים שרובם פשוט לא. אבל אני צריכה לחפש את מה שכן דומה כמו תחומי העניין ולא לראות רק את השונה, ושאני צריכה לזכור שכמו שאני לא אוהבת את כולם – לא כולם יאהבו אותי וזה נורמאלי.

ידיים

להיות חלק…

הבנו יחד שמה שאני צריכה לעשות בכדי לשנות את המצב הוא להתחבר למטרה. להיות יותר חלק. להעלות את המודעות ושזה ישב כל הזמן בראש, לחשוב חיובי  "אני יכולה, אני מסוגלת ואני אצליח", "בא לי", "רוצה להנות", "יש לנו דברים משותפים". בכל פעם שעולה לי המחשבה  "הם לא אוהבים אותי"/ "לא שייכת"  לשנות ולהחליף בחשיבה אחרת. וכמובן מבחינה התנהגותית להגיע לבית הספר או למפגשים, להיות נחמדה, לדבר, לשתף, להתעניין, לצחוק. לא להתבודד בהפסקות.

אני הולכת לנסות את זה. מבטיחה לספר איך הלך…

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>