beta

הטרדה מינית – ההתגוננות מתחילה בבית

המחשבה שיום אחד ה"תינוקת" שלך תהיה במצב רגשי או מיני עם מישהו שלא אישרת היא קשה. אבל המחשבה שהבת שלך תעבור אונס או הטרדה מינית טראומטית, היא כבר בלתי ניתנת לעיכול. רועי ויינשטיין שואל האם הסיבה לסטטיסטיקות הגבוהות של הטרדות מיניות במערכות יחסים, מתחילה בבית?

ילדה מוטרדת

אבל אבא, גם הוא אמר לי "כי ככה אני אמרתי"…

אתם מכירים את הפרצוף המתעקם של רוב האבות שלרגע מדמיינים את הילדה שלהם במערכת יחסים? זה בא מהמקום הכי אמיתי בהורות "הילדה שלי טובה מדי להכול.." ומהמקום הזה, היכולת המוגבלת להתמודד נפשית עם העובדה שהילדה תהפוך לאישה, מביאה אותנו האבות ל"הגנת יתר" וכל אבא באשר הוא מבין. אבל המחשבה על כך הילד שלך אולי יעבור אונס או הטרדה מינית טראומטית? אין מילים לתאר את זה. כל מחשבה בנושא נגמרת בדרך כלל בתיסכול ומחשבות אלימות, אבל שום פתרון מעשי…

כבד את אביך ואת אימך ואת כל שאר מי שנותן לך פקודות

אחת הסיבות העיקריות ,שאנחנו אבודים בנושא ,היא פשוטה כמו שהיא מחרידה. וכמו הרבה סיבות קטנות לכאבים קטנים גם זו מתחילה בבית.
אנחנו חיים בחברה שהיא כולה היררכיה. עבדים כמו עבדים רואים את העולם בלמעלה ולמטה, וככה הם מסבירים את העולם לצאצאים שלהם. אנחנו מחנכים את הילדים שלנו להיררכיה שמעולם לא הוכיחה את עצמה כמחייבת ולכיבודה.

ואז הדמות האבאית שמהווה את טוהר הביטחון ,השלווה ,החברות והלימוד.. פתאום צועקת בטירוף – "לא, כי ככה אמרתי". או משהו בסגנון. אבל בגישה הזו קיים ניגוד,  במערכות יחסים פורות ומאוזנות , לא כמו ברוב המשפחות העכשוויות, אין היררכיה יש דמויות שיש להם תפקיד למלא, אין חוקים יש הסכמות. וילדות כמו ילדות מחפשות את "דמות האב"…

אסרטיביות כנגד הטרדה מינית

אז אנחנו ההורים מנסים בעצם להכין את הילדים שלנו למערכות יחסים שיתופיות מתוך מערכת יחסים היררכית. זה כמו להכין אזרח לדמוקרטיה בתוך דיקטטורה. התוכן שאנחנו מעבירים לילדים שלנו בצורה מילולית עובר בחלקו אבל הוא כאין וכאפס לעומת הלימוד החוויתי של הילד. הילד לא חושב כמונו בטוב, רע, נכון, לא נכון, מותר או אסור. אין לו תחושת זמן, ואין בו שום פחד. ילד חושב בנעים לי או לא נעים לי ועד גיל מאד מאוחר הוא מנסה לחבר את ההרגשות האלו לתוכן המילולי שטופטף לו. וכך הניגוד בין התוכן המילולי לתוכן החוויתי מתבסס משתרש.

כך שאם אתם רוצים לתת למתוקות הקטנות שלכם ,כלים להתמודד עם מצבים שכאלה עוד לפני שהם קורים בעתיד, אולי כדאי יותר להסביר את הפחדים והקשיים שלנו ופחות להשליט אותם. ואם אתם רוצים שהיא תתנהג כמו בן אדם בוגר ולא כמו ילדה קטנה אז תפסיקו לתת להם הרגשה של ילדות קטנות. ואז כשהילדה שלנו תתחיל עם מערכות יחסים "דמות האב" תהיה על טוהר הדיון ולא "כי אמרתם".

כי ככה אמרתי 

כי יום אחד ,איזה ילד בן 16 , שלמד על תקשורת במערכות יחסים משני סרטי זימה שהוא ראה, ילחץ בטעות  על כמה כפתורי "רגשות" ,יספר לה סיפורים, יסתכל לה בעיניים ויגיד לה עם או בלי מילים "כי ככה אמרתי" הוא יחשוב שזאת אהבה. והיא, הקטנטונת, תאבד הכל….

 

 

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>