beta

המצפן הזהוב

הבוקר של כולנו הוא סדרת מלכודות זמן בלתי נלאות המאיימות לגרום לנו להתחיל את היום זועפים ובאיחור. אפרת לוי עם המצפן רשימת טיפים שיעזרו לכם לצלוח את מסלול המכשולים ולהתחיל את היום בזמן.

סוקו!!

סוקו!!

שוקו. ככה מתחיל כל בוקר שלי. בקול צייצני שתובע "שוקו". ובגלל שהשי"ן שלה נשמעת כמו שי"ן שמאלית, זה נשמע יותר כמו "סוקו!". היא מאוד דומה לי. שתינו לא ציפורים משכימות-קום, שעולצות על בוא הבוקר בקול רינה. לא. אנחנו מתעוררות, קמות טרוטות עיניים ומדשדשות למטבח. אני צריכה קפה לפני שאהיה מסוגלת לדבר עם מישהו. היא צריכה "סוקו".

שוקו לגולנצ'יק

קצת אחריה מתעורר איתי, הגולנצ'יק של הבית. הוא שונה מאיתנו בתכלית. ברגע שהשעון המעורר שלו מצפצף, הוא מזנק על הרגליים, מצחצח שיניים, מביא את התיק למטבח ומכניס את האוכל והשתיה שלו, לובש בגדי בית ספר והכל בעירנות ובמהירות-שיא, כאילו שעת צהריים, ולא שש וחצי בבוקר. אני מעריצה אותו על כך. ורק כשסיים את אחרונת מטלות הבוקר שלו, הוא ניגש אליי ומבקש, אף הוא, שוקו.

האחרון, כמו ברוב הבתים, הוא המתבגר הצעיר. גור בן עשר. השעה שבע עברה מזמן. ניסיתי, הפצרתי, התחננתי, גנבתי לו את השמיכה (ידוע בביתנו הצבאי בתור נוהל "קר שם בחוץ", ופותח על-ידי בעלי, הקצין הקשוח, כשעוד היה רס"ר צעיר), איימתי, הרעשתי, פתחתי את כל החלונות, העברתי אותו על הידיים לספה. הוא ישן. אבל ממש ישן. כמו סיד העצלן מ"עידן הקרח".

הינשופית סיימה את השוקו שלה מזמן והגולנצ'יק כבר מבקש תוספת. הוא תמיד שותה שתי כוסות שוקו בכל בוקר. כמו כל גולנצ'יק, הוא קם רעב וצמא. גור המתבגרים עוד ישן. אני מכינה לגולנצ'יק עוד שוקו ופונה לחושיו הקדמוניים של הגור. אני שואלת אם הוא צמא ומציעה לו שוקו. הוא מהנהן מתוך שינה. אם אתה רוצה שוקו, תצטרך להתיישב, אחרת יישפך עליך. שב ותשתה. השוקו מעיר אותו והוא קם לצחצח שיניים ולהתלבש עם ה"לוני טונס" ברקע.

המצפן והדרך החוצה בזמן

עד עכשיו עברה שעת ערות בערך, וחמש כוסות שוקו. ואני אמורה לצאת מהבית, ולא בפיג'מת פו הדב. אני איכשהו אמורה להתארגן בעצמי וגם להלביש את הינשופית הבררנית, שמוכנה ללכת לגן רק בשמלות מסתובבות, ובינתיים הוציאה את כל מלאי הצעצועים , ופיזרה אותם בסלון. ואני עוד בפיג'מת פו הדב, כזכור. ויש צלצול בשמונה והמתבגר משאיר את כוס השוקו שלו על השולחן. רק הגולנצ'יק עולץ מול הבכור המנומנם והקטנה המבורדקת כאילו הוא בתרבות יום א'.

אם יש משהו שהצליח בכל זאת לחסוך לי זמן יקר בבוקר, הוא דווקא ה"שוקו" הזה שסביבו סובב כל הבית בבוקר. השוקו החדש של "תנובה" התברר כהמצאת המאה עבורי. יש בקרים בהם בא לי ללכת למחלקת הפיתוח שלהם ולחבק את הגאונים שמאחורי שוקו בקרטון של ליטר וחצי, אחד אחד. במשך שנים הכנתי שוקו מאבקה, מים רותחים וחלב. זה צורך זמן רב. הרבה יותר ממה שהערכתי בהתחלה. האבקה בקופסאות הקטנות יקרה, וכשקניתי אבקה בשקיות של 850 גרם, האבקה נשפכה לי על השיש וסביב הכוסות ונוסף לי גם זמן ניקוי ופינוי לבוקר העמוס. תמיד השוקו חם מדי או קר מדי, מרוכז מדי או מהול מדי, מתוק מדי או לא מתוק מספיק. ואז כשהגולנצ'יק ביקש עוד שוקו, נאלצתי לעזוב את כל מה שעשיתי באותו הרגע ולהכין לו עוד שוקו. ואז שבתי לצוד שוב את הינשופית כדי להמשיך לקלוע לה צמות. עכשיו אני יכולה פשוט לשלוח אותו למזוג לעצמו מהקרטון של תנובה. השתחררתי מעול מלכות השוקו.

סרטים אמריקאיים

למען האמת, בניסיונותיי לקלוע לנוסחת שוקו ביתית שתמצא חן בעיניי הינשופית, הגולנצ'יק וגור המתבגרים, יצא שהשוקו שמצא חן בעיניהם הכיל הרבה יותר סוכר ומים ממה שנראה לי נכון לתת לילדים לשתות בבוקר. הציור של המצפן סיקרן אותי. את ספרי "המצפן הזהוב" קיבלתי מאחותי, אני עונדת צמיד עם מצפן זהוב ומצפנים יפהפיים בעיניי. בשוקו של תנובה יש 96 אחוז חלב וממש מעט סוכר ביחס לניסויים הביתיים שלי. יותר מזה- גם לי מותר לשתות! הידד! אני רגישה ללקטוז. אני לא יודעת אם הנושא אי פעם עלה בבלוג, אבל זה מקשה על החיים. אני מתגעגעת לקוטג' ולשוקו. נכון טיפשי? אתה לא יודע עד כמה משהו חסר לך עד שהוא נלקח ממך. אני רוצה שוקו! אז ניסיתי להכין לעצמי מחלב סויה, קקאו וסילאן ויצא סביר. אבל לא טעים כמו שלהם. מוכרחה להודות: לא היה קל להכין חמש כוסות שוקו כל בוקר כשלי אסור אפילו לטעום. הציור של המצפן גילה לי שהשוקו דל לקטוז. אין לו מקבילה מסחרית בשוק. אני יכולה פשוט למזוג לעצמי שוקו בכוס הזכוכית האהובה עליי. שוקו לי ולכל הינשופים הצעירים. בעיניהם הוא השוקו הכי טעים. יותר מכל מה שהצלחתי אני להפיק באמצעים ביתיים. והבונוס:, לא נשפכת טיפה. אין בלגאן.

אני מתה על הסרטים האמריקאיים האלה, בהם האימא מכינה לכולם פנקייקים או חביתות או בייקון (איכס, אנשים. בוקר!) וכולם יושבים לאכול יפה סביב השולחן עם מפיות על הברכיים ועיתון הבוקר. מבחינתי, זה כמו אותם סרטים בדיוק, בהם דקה אחרי לידה כולן יפהיות ומאושרות וכל התינוקות ורדרדים ונינוחים. פנטזיה. במציאות, אין לי זמן לפנקייקים. כל דקה יקרה לי, ואם אני לא בחוץ ב07:40, כולם ייאחרו. אז ליטר וחצי נמזג במהירות לכולם, כולל כל מי שמבקש תוספות, ואפילו מגניבה לגולנצי'ק עוד שקית שוקו כזו לתיק האוכל. ויוצאים בזמן. סוף סוף.

אבל מה בכל זאת אפשר לעשות?

  1. תהיו כנים איתם. הם מבינים יותר ממה שאנחנו חושבים. הסבירו להם על החשיבות שבהגעה בזמן, על היתרון שבבוקר רגוע. אפשר להמחיש להם: אם תצאו בשבע וחצי יהיה לכם גם זמן ללוות אותם לתוך הכיתות או הגן, לבחור איתם משחק או סיפור ולבלות איתם כמה דקות, אבל אם תצאו בעשרה לשמונה, תיאלצו להיפרד בזריזות בשער הגן כי תאחרו לעבודה או לבית הספר של הגדולים. אל תאיימו שתצאו בלי הילד או שתיקחו אותו בפיג'מה. אף אחד לא אוהב שמציבים לו אולטימטום, וילדים מזהים בלוף מקילומטר. אתם לא תצאו בלעדיהם. ובטח שלא תיקחו אותם לגן בפיג'מה או בנעלי בית.
  2. רשימת משימות

    "הרשימה" (נא לקרוא בטון דרמטי)

    הגדירו מראש מה מצופה מהילדים. הגיעו להסכם איתם, לא באופן מוכתב אלא תוך כדי שיחה, בה אתם, וגם הם, תגדירו מה חשוב לכם. יכול להיות שהם מעדיפים לוותר על זמן טלוויזיה תמורת רבע שעת שינה נוספת. יכול להיות שהם מעדיפים לקום חצי שעה קודם כדי לצפות בפרק נוסף של "בובספוג" או לשחק עם החתולים בחצר. שימו לב לרשימה שבתמונה. אחרי שיחה עם שלושתם, הגענו אליה. זה פק"ל הבוקר שלנו וכלנו משתדלים לעמוד בו.

  3. נתקלתי בלא-מעט כתבות בסגנון "כך תצאו עם הילדים מהבית תוך עשר דקות ולא תאחרו לעולם לשום מקום". כולן, ללא יוצאת מהכלל, מתחילות ב"קומו חצי שעה קודם". אני לא קמה, ולו חמש דקות מוקדם יותר. ובוודאי שלא חצי שעה. כולנו מחוסרי שינה. זו אחת מהרעות החולות של העולם המודרני. ומי שטבעו "להימרח" בבוקר, לדחות מטלות ולהתנהל בצורה מפוזרת ולא יעילה, ייאחר לעבודה גם אם יקום בחמש בבוקר. מצאו שגרה יעילה. הדגש הוא על יעילות ולא על מהירות, שימו לב! שגרה יעילה, ודבקו בה.
  4. הכינו מראש כל דבר שאפשר להכין מראש. קופסאות אוכל, בגדים ליום המחרת. תיקים, כולל ציוד אומנות או ספורט לילדי בית הספר, תיק ספר-ספריה לילדי הגן. ודאו שיש לכם בגדים נקיים לעבודה, שאתם יודעים איפה המפתחות, הנייד ומשקפי השמש.
  5. נסו, למרות שזה לא קל, לזכור שלכולכם מטרה משותפת בבוקר. ולכולם נעים יותר כשהבוקר מתנהל בצורה רגועה. תזכירו לעצמכם, גם כשמחוגי השעון דוהרים קדימה בקצב מהיר, שהחיפזון מן השטן. ודאו שהדלתות נעולות, שלא שכחתם אף אחד מאחור בלהט ההתארגנות. כל ההורים לחוצים בשעה הזו. הילדים חוששים לאחר לבית הספר, הקטנים נסערים מהבלגאן והדחיקה בבוגרים שימהרו. רואים את ההתנהלות הזו בבירור בכבישים, בעיקר בסביבות בתי הספר. רכבים שעוצרים באמצע הנתיב, בניגוד לכיוון התנועה, ילדים לא חגורים, ילדים ממהרים לחצות את הכביש בלי להסתכל שמאלה וימינה. בואו נשמור עליהם. זה התפקיד שלנו. לספק להם אוכל מזין ומאוזן ולשמור על חייהם גם בכבישים. חגרו את הילדים, סעו בזהירות. חנו במקום מותר כחוק, צאו מהרכב וסייעו לילד להוציא את התיק ולהגיע בבטחה אל הכיתה. עדיף לאבד רגע בחיים מאשר חיים ברגע. אין דבר יקר יותר.

איך נראות בביתכם שעות הבוקר? אתם מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק האהובה של הבלוג, להתייעץ ולשתף. תמצאו שם גם תמיכה, הכלה וטיפים לחיים טובים.

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>