beta

הפתרון שלנו לימי החורף

מיום שנולד, דאגתי לפנות לדרדס שני אחה"צים בשבוע.

הלכנו הרבה לים, בילינו עם חברים והורים, אבל בעיקר הלכנו לגינה.  חמש שנים על מיכאל עברו בריקודים, בהתגלצ'ות, נהיגה באופנוע, טיפוס בסולמות, הליכה על גשר צף והתנדנדות כאילו אין מחר. כלומר, עד שלוש דקות תמימות כל פעם, עד שצריך לפנות את הנדנדה לילד הבא.

כשאני אומר "הגינה", אני מתכוון בעיקר לגינת המשחקים שהייתה לנו מתחת לבית, אי-אז בכרמל, אבל גם לכל אחת מעשרות הגינות הפזורות באיזור.  ממילא כולן נראו לי די דומות, חוץ מהגודל. כל יציאה כזאת הייתה פיקניק בפני עצמו, עם צידה לדרך לשנינו, מגבונים וכל השיט. כל גיחה כזאת הייתה בשבילי כמובן גם בריחה מסוימת מטרדות היומיום, מנוחה כפויה מהרדיפה אחרי השקל.

בהתחלה שיחקתי איתו, מתעלם מהציבור הנדהם למראה האיש המגודל במעלה הסולם / הכבאית /המגלצ'ה. והייתה נדנדה אחת, ענקית, שפשוט היה כיף להתנדנד בה, גם אם הילד הוא רק תירוץ. כשרצה, נתתי לו לחקור קצת בעצמו ולקשור חברויות. ולא נתתי לו לחמוק ממבטי לשנייה, כמובן. אח"כ היינו עולים הביתה ומכינים ארוחת ערב.

 

אף פעם לא הייתי איש של קניונים. תמיד העדפתי את המרחב העירוני שלי כמו שהוא. כל דבר יקר יותר בקניון, ויש לי חיבה לעסקים קטנים. ויותר מכל, יש לי חיבה לשירותים חינמיים. זה כולל להעדיף קטגורית את המתקן המעפן בגינה על פני המכונה המגניבה בקניון, להעדיף את הפעילויות של העיריה על פני מופעים מסחריים, ואת יוטיוב על פני סרטים בתשלום. תמיד פולני. למה לקנות בכסף מה שיש בחינם?

אבל יום אחד נשברתי.

זה התחיל בסתיו, כשעמדתי עם העולל בצומת המכריעה של חיי באותו רגע: בין הקניון לגינה. פזלתי לכיוון הגינה וראיתי כביש ראשי, פקוק וסואן, גינה מחשיכה ומקרירה, שמיים אפורים. ומנגד ניצב הקניון השכונתי: מאובטח, ממוזג, שקט, עם הפעלות לילדים (ללא תשלום), משחקיות בגרושים – והרגליים החליטו בשבילי. הבוס לא התלונן.

גילינו בריכות כדורים שהיו זולות בתכל'ס – כ-15 ₪ לראש. גילינו חוג יצירה חינמי (אפילו חילקו פופקורן) ומגניב, גילינו גם גם משחקיות ידידותיות, או בשמן הנוכחי ג'ימבורי. חלק מהן (אלו מרשת פעלטון לדעתי) אפילו משתפות פעולה עם קופת חולים (מאוחדת, נדמה לי) ומכניסות גם תכנים של בריאות וכושר.  וגיליתי שאפשר לשבת שעות גם בחנויות ספרים, וגם לקחת ספר לקרוא בינתיים.

One Comment

Join the conversation and post a comment.

  1. עומר

    אני עדיין נמנע מקניון. מעדיף גינה, אפילו בחושף ועם מעיל, או להזמין חבר\ה הביתה. יחס אישי יחד עם טיפוח חברויות

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>