beta

הצבעה שאני לא אשכח (מיומנו של רוצח – פרק 2)

לקראת סיום הפרק הקודם התחיל האבא שלנו לספר על האופן בו הוצבע אל מחוץ לגבולות התפקיד המסורתי של אב המשפחה. מה עושה אבא, שמשפחתו מחליטה להכתיב לו אחרת?

לקריאת הפרק הקודם

במקצועות כמו שלי ההבדלים נעלמים אין צעיר או זקן, שחור או לבן יש עבודה. לכן שינוי גיאוגרפי נתן ניחוח של קידום אבל מהר מאד גיליתי שמנטליות כמו מנטליות משפיעה על המון. אני אדם שאוהב חוקיות הגיונית וכמו שאמר לי איש מטומטם ביום הכי מבריק שלו שאתה מזמין את עצמך לאכול על שולחן של מישהו קודם תלמד את נימוסי השולחן.

נסיבות המודל

עקר בית מחוספס

עקר בית מחוספס

האקס שלי התחילה בקריירה שלה וביום אחד הפכתי מעובד מתכת מחוספס לעקר בית מחוספס לא פחות במשרה מלאה לשלוש הזויות בלונדיניות בנות 5 חודשים 2.7 ו4.5 שנים. ללכת לעבודה נהיה קשה מתמיד אפילו לשטוף ידיים אחרי יום עבודה היו דקות יקרות. בהולנד תאמינו או לא נחשבתי אפילו כעוף יותר מוזר. ברחבת הבית ספר החנוקה באמהות טריות לילד או שניים, בנות גיל ממוצע של 35. כילד בן 28 פלוס שלוש, עם שפה זרה שנשמעת כועסת משהו, בלטתי כמו סד עינויים שתלוי בבית יולדות ולכן ניסיונות ההיכרות לא אחרו לבוא. הורים כמו הורים יניחו את הילדים שלהם במקום חדש משתי סיבות או כי הם שמעו המלצות חמות ממנהיגי דעות בכל הקשור לאופציות התפתחות ה"גוזל" שלהם במוסד המדובר או שפשוט אין להם אופציה אחרת.

הסבר קצר על אמסטלווין. זוהי עיירה קטנה ופלסטית, מלאת נימוס, המודדת את זכות להורות שבה להתקיים לפי 2 תכונות-

      1. ציות רובוטי ויכולת להוציא קולות ו/או משפטים חמודים. ואם העולל מראה מחשבה עצמאית לפני גיל 11 אז שיעשה את זה בין 9:39 בבוקר ל13:45.
      2. איחורים נתפסים כהתבטאות אנארכיסטית מזלזלך ובגידה באנשים שהקדישו את חייהם למולדת והגעה של יותר מ 10 דקות לפני הזמן היא לא פחות מפלישה ברוטאלית לפרטיות והוכחה ניצחת לאישיות אימפולסית וחסרת יעילות בניצול הזמן שלה אז "תגיע בזמן", נשאר מבחן יומיומי.

מעל חוקי הקהילה יש חוק מדינה להולנד כולם נוסעים על אופניים. כל נסיעה באוטו כששיכבת הקרח היא פחות מ 1.5 ס"מ נחשבת כנהנתנות ויתור עצמי ומחייבת סקילה במבטים מול כיתת הורים/אזרחים. אבני היסוד שתיארתי למעלה דרשו אותי ליעילות. עם פיזור ואיסוף ילדות על מסלול אופניים באורך 7.4 ק"מ ביום בלי חוגים ו14.8 ק"מ בימי שחייה (קשה זה בראש), אישה שעובדת 80 שעות בשבוע (להיות נשוי לבד), במדינה זרה (הולנדית שפה מוילייק), עם 310 ימי גשם בשנה ( אם לא נהנים מהגשם איך תהנו מהקשת?), כשארבעה חודשים בשנה השמש שוקעת אחרי 22:00 בלילה (אבל השמש עוד בשמיים אבאאאאאאאאאאאאא) וכשבכל נקודה על הרצף אני צריך חיוך על הפנים כאילו יצאתי מיום פינוק בחמת גדר. מנטליות הולנדית is a bitch.

בוגרות אך בלתי מלוטשות

המציאות יצרה את האסטרטגיה. בין לבין אני צריך לתכננן את שיגרת העבודה שלי שלא מרחמת על אף אחד כיוון שאני לא הרגשתי שום צדק בלשים את כל האחריות עליי ,אחרי מבחן יכולות קצר יסודי פסיכוטכני ובסיסי הכרזתי על הילדות כבוגרות אך בלתי מלוטשות ונתתי להן חלקן באחריות.

השיטה עבדה פלאים. אולי יותר מדי טוב. הבית התנקה תוך כדי משחק מתמיד. בכל מצב שבו התחילה מריבה או הצקה, הגדולה או האמצעית היו צועדות קדימה ומאשימות בפגיעה בערך ה"כיף" ומייד הבית היה מתמלא בחיוכים. זה לא להאמין איזו רשימת מטלות מטורפת הייתי טוחן עם צבא הפועלות וכל זה בתמורה לשעה וחצי על הטרמפולינה מדי יום ביומו. ישר חשבתי על הטיעונים המגוחכים כנגד עבודת ילדים, נו באמת, עם ילדה בת 4.5 יכולה להיכנס להגדרות של הפלאפון כדי לשנות לאבא את ההגדרות של הזכרון היא יכולה לסדר את החדר, לשטוף כלים, להכין בסיס לארוחת ערב ובעצם כל מה שהצלחתי לארגן כמשחק.

"אבא" לא קיים

קפה למיטה

שוקו ולמיטה. אז מה אם השעה 17:00?

הבעייתיות התחילה באריאל הגדולה שלי. בנוסף לזה שהיא ילדה מבריקה עם יכולת עיבוד ופליטת נתונים בילתי נתפסת (אז בת 5.5 כיום בת 10 ו9 חודשים). היא גם קיבלה מתחלואי הנפש של הוריה ביניהם זעם עיוור סקרנות ופה גדול מאבא, טוחנת ספרים וסנובית מאמא. במודל שהצגתי המונח "אבא" לא קיים. לפחות לא במובן הפטריארכאלי. המודל מגדיר שיש חמישה בני אדם שמחויבים לכיף של הרגע, וזה אומר למצוא את כל הסיבות לחייך ולהתאחד מסביב למטרות כמו לתת למישהו סיבה לחייך. כאשר מישהו בקבוצה לא מצליח למלא את תפקידו, זה בסדר גמור, כולם טועים אבל אז האדם הזה מבין שהוא צריך זמן לפתור את הכעסים שלו עם עצמו וזה בשפת ילדים מסתכם בלשלוח את עצמך למיטה. או שבמקרים קיצוניים עושים הצבעה בענין השליחה למיטה.

היה לי יום רע לא הייתי מרוצה מתתחבורת המילוט שאירגנתי לג'וב של אותו ערב, אחד מנתזי הדם מהעבודה של אתמול הרס לי את החליפה האהובה עליי ועוד מלא תירוצים מגוחכים לאיבוד שלוות הנפש. התפרצתי סתם על זואי. השתמשתי שלוש פעמים בקללות, למרות שהמצב לא היה מלחיץ מספיק מכדי להצדיק. כעסתי על רפאל בגלל בלאגן של אריאל. כשגיליתי שזו אריאל דיברתי בטון של "אמרתי לך מיליון פעם" למרות שזו הייתה פעם ראשונה שהיא שמעה על הבלאגן.

חוקים זה לכולם

הסיבה שאני יודע בפירוט חולני את העבירות בהן פשעתי היא שבאותו יום אחרי ארוחת ערב התיצבו מולי שלוש בנות חווה עם חיוך על השפתיים ונקמה בעיניים הן הדגישו כל פשע ופשע כמו קטע קריינות של גור צלל יכין. ולבסוף קינחו בארסיות בשאלה "האם ישנה סיבה לכל הפעמים שהפרעתי לכיף בבית למרות שהן שאבו סידרו את הכלים ניקו שתי שולחנות ואת החדר שלהן לפני השעה שלוש?"

ניסיתי את המבט שהפחיד רבים ואמיצים, אבל ללא הצלחה הסתכלתי להן בעיניים ואמרתי סליחה. אבל חוק זה חוק וכשהן אמרו לי שאני יודע מה אני צריך לעשות וזה פשוט לגמור את היום עם כוס שוקו ולמיטה, הבנתי שכרגע ילדה בת 5.5 בשילוב עם אחותה בת ה 3.5 שלחו אותי למיטה . באותו יום פיספסתי עבודה וסיכנתי הכנסה אבל לימדתי אותן שחוקים זה לכולם.

לא, זה לא מסתיים כאן, "שבוע עם אבא – מיומנו של רוצח" היא סדרת פוסטים עוקבים. לקריאת הפרק הבא.

No Comments

Join the conversation and post a comment.

Trackbacks/Pingbacks

  1. שבוע עם אבא - מיומנו של רוצח (פרק ראשון) - אבהות ישראלית - […] לא, זה לא מסתיים כאן, "שבוע עם אבא – מיומנו של רוצח" היא סדרת פוסטים עוקבים. לקריאת הפרק הבא […]
  2. שיטות חינוך יעילות (אבא רוצח שכיר - פ' 3) - אבהות ישראלית - […] לקריאת הפרק הקודם […]

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>