beta

זמן סבתא

כשאני הייתי בגילכם, כבר הייתי אימא לשתיים. ועכשיו, כל ההכנה סוף סוף משתלמת. נחמה מצנר, מברכת על הסבתאות ועל זמן סבתא הפנוי הנלווה לה.

מנוחה

סוף סוף, זמן פנוי…

נראה לי שכל השנים עד עכשיו היו בעצם בילד-אפ לקראת הסבתאות. הפכתי לאמא בגיל מאד צעיר, 23, כי כך היה מקובל אז. גדלתי ביחד עם בנותיי, למדתי מהן המון (ועדיין לומדת) ובמבט לאחור זה מרגיש כמו סרט מז'אנר האימה פלוס דרמה פלוס הרפתקאות.

הגיע לא לעשות כלום

כשבתי הבכורה נסעה ל"טיול הגדול" של אחרי צבא, אני אז, כשהייתי בגילה, ג'ינגלתי בין לימודים, עבודה, בית, אמהות, מנסה לא לטבוע בים המטלות. כשהיא רבצה על החולות הזהובים של קנקון במקסיקו, מתעמקת במחזות של חנוך לוין, מתפלספת עם כל זב חוטם שגם הגיע לא לעשות כלום, ומפנטזת על הטיול הבא שתעשה, אני בגיל זה נאבקתי בחיתולי בד (כן, כן) מלאים בהפרשות, ששמתי בכיור כדי שבן זוגי ישטוף בערב לפני כביסה במכונה.

כשנולדה בתי השנייה כבר הייתי ממש מבוגרת, בת 26, עדיין לא כל כך מבינה מה הולך, ועדיין עם חיתולי בד… לעומת זאת, כשבתי הגיעה לגיל הזה, היא שכבה על ערסל באיזו חושה בהודו, בוהה בירח ומנסה להבין את העולם. אצלי העולם היה מאד מובן. עבודה, בית, לימודים, פרנסה. לא לשקוע, לא לשקוע! הירח היחיד שאני ראיתי היה זה שמבעד לחלון החדר שלה, בעודי מתפללת שהחום יירד לה ושלמחרת לא אצטרך סידור כשאלך לעבודה.

כמעט נעלמתי לגמרי במערבולת

ילדות, לימודים, קריירה... לא לשקוע!!!

ילדות, לימודים, קריירה… לא לשקוע!!!

בשנות העשרים של חיי הייתי אמא פעורה, צר היה עולמי כעולם נמלה. אמנם למדתי באוניברסיטה אבל זה היה מלווה בסצינות סוריאליסטיות כמו למשל, כתיבת פרוייקט ללימודים ביד אחת בזמן שתינוקת מס' 2 יושבת בסלקל לצידי ואני מאכילה אותה מבקבוק ביד שנייה. למותר לציין, שילדה מס' 1 לא אהבה את הרעיון וניסתה לטרפד אותו בכל מיני שיטות יצירתיות כמו לצייר לי על הדפים (כן, פעם כתבנו עבודות על דפים) במקרה הטוב, או לנצל פירצה ולקרוע אותם, במקרה הפחות טוב.

למרות הבעיות הכלכליות והקשיים המנטליים והנפשיים האינסופיים, כולנו שרדנו לא רע. אה, רגע, לא הזכרתי שבמקביל היה "צער גידול הורים", גם שלי וגם של בן זוגי. תקצר היריעה מלספר הכל כעת. שנים סיזיפיות של דאגה להורים מזדקנים ולילדות מתבגרות, ואיפה אני בכל הסאגה הזאת? אז זהו, שכמעט נעלמתי לגמרי במערבולת. נמחקה לי הזהות ובעיקר תפקדתי כמו רובוט. בקיצור – הבנתם נכון, לא היה כיף.

אבל עכשיו כיף! אני סבתא. ואמא. ויש לי זמן פנוי. ובטח אזכר בעוד אפיזודות, שהרי מדובר בחיים שלמים. אשמח לשתף ביומיום העכשווי שלי, שבו שעות רבות בשבוע (ובעיקר בסופי שבוע) אני אמא וסבתא בפול גז.

2 Comments

Join the conversation and post a comment.

  1. מיכאלה

    מקסים!! מחכה לפוסטים הבאים.

  2. דורון

    מעולה! יופי של כתיבה. מת כבר לקרוא את הפוסט הבא.

    אבא צעיר

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>