beta

חזקות על חלשים

והפעם: על חזקת הגיל הרך וסרבנות גט. אמ:לק –  אין קשר ביניהן > פוסט אורח של רן חורי

 

יותר מדי אנשים אומרים דברים לא נכונים על חזקת הגיל הרך. הרבה אנשים מאמינים שביטול החזקה יביא ליותר סכסוכים על משמורת ילדים ויעודד סרבנות גט. אף אחד מהם לא נאלץ אף פעם לוותר על משמורת על ילדיו או להוכיח שהוא הורה ראוי, ולכן הם לא מעלים בדעתם את הנזק הנגרם לכל הצדדים במצב הקיים.

היום הוא יום זכויות הילד הבינלאומי, ואולי זה זמן טוב לדבר על טובת הילד גם בגירושין, אותו אחד שתומכי החזקה אינם מביאים בחשבון, ובעיקר להפריך את טענותיהם.

גבירותיי ורבותיי, קבלו את רן חורי, אבא, חבר ובעיקר איש אמיץ. שבע דקות איתו והכול יהיה לכם הרבה יותר ברור. רן, הבמה שלך.

 

גט – אאוט?

 

נתחיל בעובדות: במדינת ישראל טקס הגירושין כולל לרוב גם חתימה על חוזה הגירושים,שבו בני הזוג משחררים זה את זה מכל תביעה, וכל המחלוקות והסכסוכים נשארו מאחור (בתיאוריה…). הגבר נותן את הגט, האישה מקבלת,  אך שני הצדדים יכולים לסרב להתגרש, כל אחד לפי הצד שלו במשחק. על פי חוק, על צד אחד – האישה – יושתו סנקציות אך ורק באישור בית הדין הרבני הגדול. אישה סרבנית גט עשויה להיות זכאית למזונות אישה. גבר לא. אם ייוולדו לאחד מהם ילדים ממערכת יחסים אסורה הלכתית שיקיימו, רק ילדי האישה ייחשבו לממזרים. במקרים נדירים מאוד גבר עשוי לקבל היתר מאה רבנים לשאת אישה שנייה בעודו נשוי.

סירוב גט מתחלק לשני מסלולים: 1. סירוב להתגרש. 2. סירוב להתגרש בתנאים מסוימים. מתי אדם מסרב לחתום על חוזה? כשהחוזה מקפח. אישה שתקבל הצעה להסכם גירושים שיכלול הגירה של הגבר לאוזבקיסטן, היעדר קשר שלו עם הילדים, היעדר מזונות ילדים ושרק הוואזה שקיבלו לאירוסים תישאר אצלה בחלוקת הרכוש – מן הסתם תסרב לה, ולא תיחשב לסרבנית גט, אלא אישה שפויה השומרת על האינטרסים שלה. הזהות בין ההסכמה לתנאי הגירושין להסכמה לגט יכולה ליצור מקרים שבהם יהיה סירוב לגיטימי. כל מי שהתגרש יודע שסירוב מהסוג השני הוא חלק *הכרחי* מהליך המשא ומתן.

למשל, אם ההורים חולקים את זמני השהות עם שתי הבנות שווה בשווה, אבל האב שמרוויח 6,500 נטו צריך לשלם 2,350 לגרושתו שמרוויחה 17,000, כי הוא גבר. או, למשל, אותו המקרה, רק עם ארבעה ילדים, שני הורים אמידים, ואב שנותר לאחר תשלום מזונות עם 1,750 ₪. סיפור הוואזה מופרך, כמובן. שני הסיפורים האחרים הם דוגמאות לפסיקות אמיתיות בבתי המשפט בישראל, בהתאם לחוק. היה נחמד אם סירוב לקבל את קביעת החוק היה נחשב לסירוב לא לגיטימי, אבל מה נעשה כאשר החוק עצמו מפלה? במציאות הנוכחית, הגבר עלול להיות מחויב בתשלום כתובה, במזונות אישה עד לגירושים, במדור לאשתו ולילדיו ובמזונות ילדים (בלא תלות בהיקף שהותם עימו ובשכרו), ונקודת המוצא של המערכת היא שהוא הורה סוג ב', מתוקף הכרומוזום שנולד אתו. מזונות הילדים הזמניים נקבעים, אגב, עוד בטרם ניתן הגט. לאישה, מנגד, נוטים להתייחס פחות בכבוד בחלק מבתי הדין הרבניים (ובידה החירות לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בנושא מזונות הילדים).

 

על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על חזקת הגיל הרך?

 

מכאן לחזקת הגיל הרך. הביטוי הזה נאמר כה רבות, אך רבים אינם מבינים במה מדובר.

שתי הנחות בבסיסה: הנחה ראשונה גורסת שבמקרי גירושין חייבים למנות הורה משמורן. מה זה אומר? לא ברור. הרבה פעמים קביעת המשמורת יוצרת מצב של הורה עיקרי והורה משני, אבל מושג המשמורת, הלקוח מדיני קניין, נשאר לא מוגדר בחקיקה, ולמעשה איננו מופיע בחוק על אחריות הורית לאחר גירושין. ההנחה השנייה קובעת שעד גיל שש, הילדים צריכים להיות "אצל אמם", למעט במקרים חריגים. אבל "ילדים עד גיל שש" הורחב ל"ילדים עד גיל שש וכל אחיהם"; "אצל אמם" התפרש כ"במשמורת אמם", ו"עד גיל שש" התפרש כלנצח. האב נעלם והודר. קביעה זו נחקקה ב-1962 ומבוססת על המציאות המסורתית וההנחה הנמצאת בבסיסה, שזו אכן טובת הילדים – האם מטפלת, האב מפרנס. זו הנחה שאיש אינו מסכים לה היום, כמעט. בתכל'ס, מבחינת מדינת ישראל, לאב הלא משמורן יש *זכות* לראות את ילדיו בזמנים מוגדרים.

הצעת החוק החדשה ביקשה לבטל את שתי ההנחות – היא ביטלה את החזקה, אך גם את ההחזקה. אין צורך יותר בקביעת "משמורת" על הילדים, אלא באחריות הורית משותפת לשני ההורים עליהם. ואמנם, רבים מהמתנגדים להצעה דווקא מדברים בעד הורות שוויונית. למה, אם כן, הם מתנגדים? בגלל החשש מסחיטה וממריבות (של גברים כמובן) על … המשמורת, כמובן.

כן, זאת שבוטלה בהצעת החוק. זאת שמוּצאת מהמשוואה של סכסוכי גירושים. זאת שהופכת להיות לא רלוונטית  (הנה דוגמא לאחת שחושבת כך). מסתבר שהם לא קראו את הצעת החוק, ובכל זאת הצביעו נגדה. נציגי ציבור.

 

על הסחיטה

 

תבינו: אדם המסרב גט יכול לעשות זאת גם כיום. וגם חזקת הגיל הרך לא תעצור בידו. למעשה, קיומה או אי-קיומה של החזקה אינו מעלה או מוריד מפוטנציאל סרבנות הגט, כיוון שמדובר בשני הליכים שונים. וממילא, המשפט "לא אתן לך גט אם לא אהיה מעורב בגידול הילדים", לא נשמע מספיק סחטני ואיום. אין שום צורה חדשה של סחטנות ששינוי החקיקה יאפשר. אין קשר בין סרבנות גט לבין חזקת הגיל הרך.

גם בארגוני הנשים מודים במפורש שחזקת הגיל הרך כיום היא *קלף מיקוח* בידי האישה במהלך הגירושים. אחת ממוביליהן היא בתיה כהנא-דרור, מנכ"לית ארגון "מבוי סתום", "השואף לחברה ישראלית הוגנת יותר". מקור הדברים כאן).
ממה נובעת התפיסה הזו, החוששת כל העת מסחטנות גברית?
ברור שמחוסר חשיבה מעמיקה והיכרות עם שינויי החוק. אבל אני סבור שגם, ובעיקר, מדעות קדומות, נחלתן של החברה הפלורליסטית והנאורה: האישה לעולם מוחלשת וקורבן, הגבר לעולם סוחט ובעל פריבילגיה. יש "מאבק" בין "גברים" ל"נשים", ו"אנחנו" מושיעיהן של ה"מוחלשות". תנוחו. טובת הילד איננה עניין מגדרי.

רבים מהמתנגדים לשינוי, כמו ח"כ שלי יחימוביץ', טוענים בדבר פערי השכר לטובת הגברים, אלימות כלפי נשים, תת ייצוג של נשים באליטה, אפליה בתעסוקה ועוד. הילדים עבורם הם עוד אובייקט אחד שבו נבחן אם יש שוויון מגדרי. רבים מהמתנגדים האלה, והפרופיילינג כאן הכרחי, הם רווקים ורווקות שמעולם לא חוו הורות, רואים את העולם במשקפי המגדר וטובת הילד לא משחקת אצלם תפקיד (הנה דוגמה. לגברת הזו דווקא יש ילדים, ותמוה שזו דעתה).

אלו מבחינתי אינם צד בוויכוח. את ילדי הגירושים לא מעניין איזה מגדר מרוויח יותר או כמה נשים יושבות בדירקטוריון של אגד ואפילו לא כמה נשים נרצחות מדי שנה, למרבה הצער. הם בעיקר זקוקים לשני ההורים שלהם בחייהם. אפילו אם כל גברי ישראל היו תומכים באפליית נשים בשכר , זה לא רלוונטי לשאלה הפשוטה – מה טוב לילדים לאחר גירושים. לכן, בצורה הכי תרבותית, מנומסת ועניינית, אני רוצה להעביר להם את המסר: תשאירו את האג'נדות שלכן הרחק מהילדים שלנו. ובקיצור: יאללה, סתמו.

 

העובדה שכל חייה של הבת שלי צריכים להיות מושפעים מסחטנות פוטנציאלית של בני מיני בהליך גירושין שנמשך כמה חודשים, היא אבסורד ואלימות שלטונית. בגלל החוק, בזמן שאתם קוראים את הפוסט הזה, עוד שופט במדינת ישראל פוגע בילדים. עוד גבר המבקש להיות הורה מעורב לילדיו נסחט, וזו רק  דוגמה אחת, נפוצה מאוד. בעיניי, זה יותר חמור ממקומות נפרדים ללבנים ושחורים באוטובוסים ובחופים. זו לא רק אפליה, זו אלימות.

בכל מקרה, בעיניי, ההורות מוקנית להורה הרבה לפני שאיזו מדינה הגדירה אותה וקבעה אותה בספר חוקיה, וזכויות אדם ואזרח ובסיסיות אינן תלויות מגדר. המדינה חושבת שיש בידה לגזול מאבות את ההורות שלהם, לחייב אותם בדין אישי מפלה, להרחיק אותם מילדיהם ולהגדיר אותם כמפרנסים בלבד? האבות נאלצים להגן על הילדים שלהם ועל ההורות שלהם. כשם שלא יניחו לפדופיל או לשודד לפגוע בילדים שלהם, הם מסרבים לתת למדינה לקחת מהם את ילדיהם. ולצערי, כל עוד חזקת הגיל הרך והדין האישי במזונות ילדים עומדים על כנם, אבות בהליכי גירושים בישראל, שרוצים לשמש הורים מעורבים לילדיהם – נמצאים במלחמה.

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>