beta

חצי הכוס המלאה

אבות מנסים להתקדם בחזית ההורית, כבר תקופה. אני עושה את זה לא מעט זמן בעצמי. אפשר להגיד על זה הרבה ולהסתכל על זה מהרבה מאוד זוויות.

#hugtag

אפשר להגיד שאנחנו פריבילגים שמתבכיינים על שטויות. אפשר להגיד שאנחנו קבוצה של גברים גרושים אלימים שכל מה שאנחנו רוצים זה לאמלל את הגרושות שלנו, ואפשר גם להגיד שזה מקסים, שזה גדול ושזה מדהים שאחרי כל כך הרבה היסטוריה של ריחוק וניתוק רגשי של אבות מהמשפחות שלהם הדור שלנו סוף סוף עושה את הדרך פנימה. הכל שאלה מה החלק בכוס שבחרת להסתכל עליה.

זוויות ראיה שונות

אנשים בסך הכל מגיבים על החיים מתוך זוויות הראייה שלהם, על פי המסננים שלהם. אנחנו ממהרים להלביש על אחרים את אותם המניעים המזיזים אותנו בעולם ולקבוע שהם אינטרסנטים. אנחנו ממהרים להחליט למה הם התכוונו, או מה הם רצו להשיג, הרבה פעמים בלי לשאול אותם כלל. והכי גרוע, אנחנו ממהרים לבטל את ההישגים שלהם, או את הרצון האמיתי שלהם להשיג כאלו, רק מאחר והם לא עומדים בקנה המידה שלנו.

אפשר לקחת לדוגמא את המצע של המפלגה של כחלון (אין לי כוונה להצביע לו, אבל זו דוגמא טובה). סעיף במצע שלו מצהיר כי: "נעודד מעסיקים להגדרת יום בשבוע בו אבות יצאו מוקדם מהעבודה אל משפחתם, כדי לסייע בהפחתת הנטל על אמהות, ולקיים צעדים ראשונים חשובים לקידום המודעות הציבורית לשוויון בנטל ההורות." סעיף זה הביא אקטיביסטיים למען מעורבות אבהית להתלונן ברחבי הפייסבוק על מצעה של המפלגה החדשה. נכון, אני מסכים, היה נעים יותר אם המילה "אבות" הייתה מוחלפת במילה "הורים". וכן, אני מסכים שיום בשבוע זה מעט מידי. אבל אני גם יודע שרומא לא נבנתה ביום אחד.

מצע כחלון

גם את הסעיף העליון היה שווה לנסח קצת אחרת…

גם מסע של אלף מילין

אני יודע שאני מבקש מהכנסת כל כך הרבה זמן לשים לב אלי, לחשוב מחוץ לקופסא. אני יודע ששינוי הוא עניין תהליכי, במיוחד אם מדובר בשינוי המצריך שינוי תפיסתי עמוק. אז על מה בעצם אנחנו מתלוננים? על הצעד הראשון? וכי איך נעשה את הצעד השני, השלישי והרביעי מבלי לפסוע את הפסיעה הראשונה בתחילה?

אני רואה את זה גם בעולם הצרכנות. מותגים גדולים מקבעים את דמות האישה בתבנית מגדרית כאחראית על חיי המשפחה ובכך מסנדלים את ההתקדמות הקרייריסטית שלה ובה בעת גם מקבעים את דמות האב כלא רלוונטי לסיטואציה המשפחתית. אני ואחרים עמלים בכדי להשיג רמה מסויימת של יחס לאבות מהמותגים האלו, ולאט לאט מתחילים להחדיר לתוך האסטרטגיה את התפיסה שההתייחסות לאבות היא לא גימיק, אלא חובה של אחריות חברתית שתקדם נשים וגברים כאחד.

אבא שמשתתף בפעילות של מטרנה

אבא שמשתתף בפעילות של מטרנה (צילום מסך מעמוד הפעילות)

לא לנשים בלבד

והנה קם מותג כמו מטרנה למשל (במקרה הזה אני דווקא כן משתמש, או נכון יותר התאומים שלי) ומאפשר לגברים להשתתף בפעילות שמיועדת בדר"כ בעולם הפרסום המסורתי לנשים בלבד. וממש כמו במצע של כחלון, הייתי שמח אם המילה "אמא" הייתה מתחלפת במילה "הורה", אבל גם כאן אני יודע שרומא לא נבנתה ביום אחד. ויותר מהכל קשה לי לראות את חוסר ההערכה דווקא למותגים שכן מנסים לפנות לאבות, כמו כחלון ומטרנה, דווקא מצד אלו ששיוועו להתייחסות הזו.

אז בואו נשים בצד לרגע את חיבתנו לכחלון ואת השאלה עד כמה חשוב חלב האם (הוא חשוב) ונתרכז רק לרגע במאמץ לשים לב אלינו. אני מודה, אנחנו עדיין לא לגמרי שם ולראייה אין עדיין מותג אחד המציע שיוויון מלא בין גברים ונשים בין אם בפוליטיקה או בעולם הצרכנות. אבל אולי, רק אולי, דווקא משום שעדיין אין, כדאי לחזק דווקא את אלו שמנסים…

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>