beta

לא עשיתי לך לייק

ב24 במאי חבר שלי קסנדר הירש בן 44 לקח את בנו בן ה 9 לטיול אופניים בן יומיים שמטרתו הייתה תיכנון של מסיבת יום ההולדת העשירי. 5 שעות אחרי תחילת הדיווש לקסנדר היה כשל במזלג הקידמי של האופניים והוא נפל. בשעות אלו הוא משותק כמעט לגמרי חוץ מתזוזות עיניים ושיחות קצרות לא קורה יותר מדי. הילד שלו חיכה ליד אבא שלו במשך 3 שעות עד שהמסוק חילוץ הגיע.

ב27 במאי חזרתי חזרה לכיוון הילדות במסע בן ה12 שעות היה לי המון זמן לחשוב.

אסדת קידוח

מוקפים בים

אני עובד על אסדות קידוח נפט או גז, עבודה מסוכנת לכול הדעות. כל פעם אסדה אחרת עם אנשים אחרים. עובר עשרות של נמלי תעופה וים, מדבר עם שוטרים פקידים ואזרחים בכל מדינה שאני עובר בה או שוהה בה, משלם מיסים בכל מדינה לפי השגעונות שלה. בתור אחד שנוסע בממוצע בין 2000 ל6000 קילומטר בחודש זה הרבה אנשים והרבה מנטליויות שונות. כל הפגישות נורא קצרות וניצול הזמן הוא הכרחי. ובכל מקום אני מחויב לציית לחוקים חברתיים וממשלתיים כאחד. לחיות מהר לאהוב מהר להיפרד מהר ובשאיפה לחזור מהר. אין קבוצות בתעשייה הזו אלא רק אינדיבידואלים ותפקידים. כולם באים מכל כנפי תבל ולמטרה אחת, לייצר. אנחנו צריכים ליצור במספר שעות עבודת צוות ולכן אנחנו מחויבים להכיר אחד את השני עד כמה שאפשר.

העבודה הראשונה שלי הייתה על הפלטפורמה של קסנדר. שם נבחנתי אך ורק לפי הכישורים הטכניים שלי וקסנדר פשוט עזר טיפה להתאקלם. ההערכה לטיפת העזרה שהוא נתן, פתחה צוהר ביננו לחברות אמיצה. קסנדר לא היה מתאים לקבוצה שממנה באתי, מלוד. הוא נכנס בקטגוריות נגועות בשטיפת מוח יהודית עד עיוורון. הוא חצי גרמני חצי הולנדי, ילד עשירים מפונק עם דעות על הכול, אדם של המילה שלו. מלח הארץ. ושנינו אוהבים וודקה פולנית.

משם התחיל הכול, לא מהסכסוך הפלשתינאי ישראלי או המחנות במיידנאק אלא משיחה על אלכוהול, חופשות של שמש, תחביבים… כל ה98 אחוז מהחיים שסך הכול ממש טובים ולא מתוך הפחד מהעתיד. משם כל נושא שיחה מגדול עד קטן כבר לא היווה יותר מכשול והיינו פנויים להתעסק בדברים החשובים באמת; משפחה ,כיף וכיף עם המשפחה.

כשמישהו נוגע לך בלב, הגזע לא משנה...

כשמישהו נוגע לך בלב, הגזע לא משנה…

כשהילדות שלי הולכות לישון אנחנו יושבים את ה40 דקות האחרונות של היום ביחד במיטות ומדברים על הכל. אבל באחד מן הימים כשהארנב הראשון שלהם נטרף על ידי חתול שכונתי, התחילו פתאום שאלות על מוות. וכשראיתי שהפחדים מהלא נודע מתחילים לצוץ, הושבתי את כל השלוש ועניתי: "מוות זה לא כזה נורא, זה חלק מהחיים והוא בדרך כלל עם קצת מזל קורה מהר ואפילו לא כל כך כואב. הבעיה שהוא נורא סופי ולכן הדאגה הכי גדולה שלנו היא לא המוות אלא כל הזמן עד שהמוות יגיע, ואם חיית טוב אז הוא פוגש אותך מחייך. וזה תלוי רק בך כי אף אחד לא יכול לעשות את זה בשבילך."

השעה 3:45 בלילה אני יושב לבד באמסטלווין הולנד כרגע חזרתי משבועיים עבודה במדף הקונטיננטלי ההולנדי. אני נמצא בבית גרושתי ושלושת הבנות שלי עשו מזמן את דרכן לקומה למעלה לעוד חלום נפלא. אני מגלגל סיגריה וחושב ברפרוף כל הדברים שקרו בתקופה האחרונה – חבר אחד קיבל ריאליטי צ'ק, על כל הזיכרונות שלנו, על כל הערכה ההדדית, ועכשיו אותו דבר רק בלי גוף. מכין לעצמי כוס תה מסתכל דרך בחלון המחשבות מאיצות בתוך הראש. אני שמח שנתתי לעצמי להכנס אל חייו ולא ביטלתי אותו בגלל הדעות שלי.

זה לא להאמין איך רגש הבדידות מנחם אותך כשאתה נכנע לו. אתה מפסיק פתאום לסבול כשאתה מבין שזה השקט שהשפיות שלך מבקשת. הוא עוטף אותך נוזלי וחם מטהר אותך ומציף לך למעלה את כל הדברים החשובים, כל הדברים שמשנים באמת.

פתחתי את הפייסבוק וראיתי שקסנדר עשה לייק וכתב הערה ליד כמה תמונות של הילדות שלי . ממש שלושה ימים לפני שהכול השתנה בחייו.
לקח לי שלוש שנים ללמוד להכיר אותו ושיחת טלפון אחת לאבד אותו לנצח.
ולא הספקתי ממש לעשות לו לייק.

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>