beta

להוריד את הקוף מהגב, גמילה מהכל

גמילה. מאלכוהול, מסמים, מחיתולים, ממותגים ומדייויד דוכובני. גמילה מהכל. אפרת לוי מורידה את כל הקופים מהגב ומפנקת במתכון מעולה לעוגיות נוטלה נחטפות.

יש מצב שהגיע הזמן להתערבות. צילום: מאט פליקס

יש מצב שהגיע הזמן להתערבות. צילום: מאט פליקס

אם יש משהו לומר בזכות עושרה של השפה האנגלית, הוא ציוריות הביטויים שבה. אין דרך נכונה יותר לתאר את הצורך להיגמל מהרגל רע, מאשר "להוריד את הקוף מהגב" (get this monkey off my back), ובעיקר בהקשר של "צריך", של "הגיע הזמן". הרי לא נגמלים ממשהו מהנה, תורם או מועיל. נגמלים מדבר שמעכב אותנו, שמפריע, שמגביל.

גמילה מהכל

גמילה מסמים, לרבות אלכוהול, מסיגריות, מסקס (כמו דייויד דוכובני המהמם), מהימורים. כל אלה מובנים לי. אבל בזמן האחרון, בשורש ג.מ.ל יש אינפלציה. גמילה ממתוקים, מסוכרים, מגלוטן, מאוכל כתום, מקפאין, מהאות ג'. מכל דבר היום יש להיגמל, ומייד. גמילה מהכל. ולשם כך הוקמו מכוני גמילה. לא, לא מהרואין. מגלוטן. ההוא מהבורקסים. גמילה.בתשלום. אני בעד להעביר את המכונים האלה גמילה מעושק הציבור הרחב. זה מצריך גמילה, לכל הדעות.

מעבר לסמים וגלוטן (היינו הך!), שאלות הגמילה הנפוצות הן דווקא לגבי גידול ילדים. גמילה ממוצץ, מחיתול, מהירדמות על הידיים, משהות במנשא, מבקבוק בבוקר, מהאכלות לילה. הדעה שלי קצת חריגה בנוף, מודה. כבר אמרתי שאני מאמאטבע, לא? כשלא יהיה לילד חפץ יותר בהרגל, כשההרגל לא ישרת אותו, הוא יגמל. אין מה לזרז את דרכו של הטבע. פו הדב אמר זאת טוב מכולנו: "הנהרות יודעים זאת.: אין צורך למהר. נגיע לשם מתישהו". אז נגיע. אין טעם להאיץ זרימת מים בנהר, ולגישתי, אין סיבה להחליט עבור ילד מתי הוא "בשל", או מוכן לגמילה. האינטרנט מלא במדריכי הורים על "כיצד תדע שהילד בשל לגמילה". ובכן, כשהילד יחליט. מצטערת. לא מכירה הרבה חיילים שהגיעו לבקו"ם עם חיתול ומוצץ, וארנבון בד מהוה. כשהצורך מסיים את תפקידו, הוא מושם בצד. כשהילד רוצה ללכת לשירותים, הוא ילך. אם הוא לא, אם הוא עוד לא מבקש, רוצה או חש צורך, בבקשה. זו הבחירה שלו. אין לילדים טיימר כמו של תנורים. חלק נפרדים מהחיתול בגיל שנה. חלק בגיל שלוש, חלק מאוחר יותר. ביום, בלילה. רק לפיפי, רק לקקי. מותר. הבחירה היא של הילד, לא שלנו. יש קרבות חשובים יותר לנהל.

משחק לך המזל

אבל החלק האפל של תקופת תום החיתולים הוא דווקא הפן הלוגיסטי. עדיין צריך חיתולים, וגם דלי וסמרטוט בהישג יד. בגדים להחלפה בכל תיק ובאוטו ועור של פיל כשלילד בורח פיפי במגלשה בגינה, בבית של חברים או בסופר. קורה. קורה לכולם. לא נורא.

גם החלק הכלכלי הוא חלק מסוגיית הפרידה מהחיתולים. קשה לדמיין כמה יקרים החיתולים החד פעמיים, בטרם נולדים לך ילדים. לפעמים משחק לך המזל וזכית בתאומים. במקרה הזה, מוטב שתמכור כליה ותבקש מקוצר האיברים לכתוב את ההמחאה לפקודת רשת הפארם הקרובה לביתך. תחסוך עמלות אשראי. לפעמים נותר רק לקוות ולצפות לרגע בו עגלת הקניות תהיה חפה מחיתולים וחשבון הבנק ינשום לרווחה.

ארבע במאה

כשבכורי האהוב היה בן שנתיים ולא הראה שום סימן שאי פעם יתעורר בו החשק לגמילה מחיתולים, ישבתי מיואשת (בעיקר כלכלית), עם לי חברתי בדשא הירוק של מכון ויצמן. הילדים השתוללו. אנחנו ניסינו לגנוב רגע מנוחה בצל. והתחלתי לחשוב שהוא יהיה היחיד שיגיע לקורס טיס עם חיתול. והעול הכלכלי היה מטורף. היה לי כבר תינוק נוסף, וכמו שאמרה לי, "בגיל הזה, כל פיפי זה חיתול חדש", הם מחסלים יותר חיתולים מהיונקים הצעירים. זה היה השלב בו נפרדתי ממותג החיתולים היקר והמוכר שגם לכם יש בבית, והחלטתי שאני קונה לפי מחיר עבר יחידה, בלי להתפשר על האיכות. אם כל פיפי הוא חיתול, זו הדרך היחידה לצמצם עלויות. והרי לא מדובר באפרוחים רכים עם עור מקטיפה. מדובר בילד מתולתל, שכבר טיפס למגלשה הכי גבוהה ושיחק עם כל חתול ברחוב. אז עברתי להשתמש במותג שכבר לא קיים, לצערי, "ליטופים". 4 במאה. ונשמתי לרווחה כלכלית. חודשיים מאוחר יותר הוא נגמל תוך יום. בת של חברה שהוא מאוד אהב שמה לב לחיתול והשתוממה "אתה עדיין עם חיתול?". הוא אמר שלא. ביקש להוריד אותו, וזהו.  כשזה בא ממנו, זה קרה תוך יום. כל הניסיונות הכושלים הקודמים עלו בהמון אכזבה ומפח נפש. גם לי וגם לו.

אז היום כבר אין "ליטופים", אבל יש לשופרסל חיתולי מותג פרטי. שמעתי, התלהבתי והחלטתי לצרף אותו לסדרת ההמלצות נגד יוקר המחיה שלי. הכי גאולת מעמד הביניים. חיתול לכל פועל! הגיע הזמן. לא יכול להיות ששתי חברות ישלטו באופן מוחלט בשוק. ככה לא מייצרים תחרות בריאה לצרכן. חייבים לשבור את המונופולים ולהילחם בקרטלים. זה הזמן לפנות למותג הפרטי. גם באוכל (זוכרים את הפוסט שעסק בכדורי שוקולד ממוצרי המותג הפרטי?) ובעיקר בהוצאה כלכלית מכבידה ומעיקה כמו חיתולים חד פעמיים. האיכות זהה. הדפנות גמישות, כך שיתאימו למבני גוף שונים ולדעתי כל החיתולים נעימים וסופגים באותה מידה. ובכל מקרה, אומרים שלילד הראשון מחליפים חיתול כל חמש דקות, לשני כשבטוחים לחלוטין שהוא עשה קקי ולשלישי רק כשהחיתול מתפורר לו בין הברכיים. תפריכו את הרעיון הזה. גם לשלישיים מגיע להיות נקיים ומטופחים. ואפילו בזול.

אפיפית לסיום:

עוגיות נוטלה

אולי לא להגמל מהכל…

אם כבר גמילה, יותר גרועה ועיקשת מהרואין, קוקאין ואלכוהול היא ההתמכרות שלי לנוטלה. הו, נוטלה. כשאמות תקברו אותי בצנצנת נוטלהענקית ותכתבו "פה נטמנה פררו". לא אכפת לי מה תאמרנה הדיאטניות. בגן העדן זורמים נהרות נוטלה.

מיכלי באוך, חברתי המגניבה, מצאה דרך להכין עוגיות בשתי דקות הכנה (וחצי שעה בתנור). זה קצת רמאות, אבל הן טעימות ופריכות ובעיקר, בלי קערות, לישות, ערבובים וכלים.

אז: עוגיות פריכות בשתי דקות.

דואגים שתמיד יהיה במקרר גליל אחד מתוך השניים שיש באריזה של "בצק פריך מרודד למאפים מתוקים". אני משתמשת בזה של מעדנות. אם תמצאו גרסה זולה יותר-טקבקו! לא להפשיר על השיש. רק במקרר. הבצק חייב להיות קר כדי לעבוד איתו.

פורשים את הבצק על נייר אפיה ומרדדים עוד טיפונת, הבצק כבר מרודד. מורחים בעזרת לקקן שכבה נדיבה של נוטלה, של ממרח תמרים, ממרח לוטוס, ריבה, מה שאתם אוהבים, ומפזרים מעל קוקוס או אגוזים (לא חובה). מגלגלים את הבצק לרולדה, כמו שמגלגלים שטיח. מחלקים לשניים ומעבירים לנייר אפיה על תבנית התנור. משטחים קלות עם הידיים ליצירת צורה פחוסה ורחבה יותר לגליל.

מכניסים לתנור לחצי שעה בטמפרטורה של 180 מעלות, או עד שהגלילים מזהיבים. מוציאים מהתנור, זורים אבקת סוכר, ופורסים לפרוסות דקות, כשהגלילים עוד חמים (!). מחכים עד שהעוגיות יצטננו לגמרי ויתקשו. שומרים בצנצנת סגורה או מנסים להחביא אחת בצד, שתהייה לבוקר. העוגיות האלו מתחסלות ברגע שהן מצטננות מספיק. נחטפות על-ידי מבוגרים, ילדים ועוברי אורח.

תיהנו, גמילה קלה והילחמו בקרטלים!

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>