beta

להיות אדם

לפני שבועיים פרסמתי בפייסבוק את הפוסט הזה:

"סיפור אמיתי:
בןאדם תובע אותך על מיליון שקל, על לא עוול בכפך וללא הוכחת נזק.
ללא דיון וללא עדות, השופט מודיע לך כך: "מופיע אצלי שאתה יהודי. משפט זה דבר שלוקח שנים, אבל בגלל שאתה גבר יהודי, מראש אתה אצלי בחזקת אשם, ואני כבר אומר לך שבסוף תימצא חייב בדין. אני קובע לך דיון ראשון לעוד שנה מהיום, אבל בינתיים תתחיל כבר עכשיו לשלם. מינימום 1500 ש"ח כל חודש. אגב, הכסף הזה לעולם לא יוחזר לך בשום מקרה, גם אם בסוף יקרה נס והתביעה תידחה. ואם תאחר בתשלומים, רכושך יוחרם ואתה תיכנס לכלא בלי לראות שופט."
זהו. בלי הליך הוגן, בלי לציין על איזה חוק הוא מסתמך או אפילו מה הנימוק להחלטה, בלי אפשרות להגיב. את הסכום הזה ניתן להגדיל בכל עת, ללא הגבלה.

אז אתה משלם. 1500 ש"ח לחודש. כל חודש.
קוראים לזה "מזונות זמניים", אבל אין דבר יותר קבוע מהזמני.
עד כמה קבוע? אתה מחויב גם אם אתה מוציא סכומים נכבדים על הילד, גם אם בדיוק פוטרת או נפגעת בתאונה ועובר טיפולים, ואפילו כשלשכת התעסוקה בעיצומים ודמי האבטלה לא נכנסים. אתה מחויב לשלם גם כשאין לך מאיפה, גם אם ירדת מתחת לקו העוני ונכנסת לחובות. אתה מחויב גם כשאתה במשמורת משותפת ומטפל בילד מחצית מהזמן, ואתה מחויב גם כשההורה השני בחו"ל והילד איתך *כל הזמן*. וכמובן, אתה מחויב גם כשההורה השני מרוויח הרבה יותר ממך.
מצד שני, המזונות לא מוכרים בשום מקום לצורך חישוב ההכנסות.
לכן אתה לא זכאי למס-הכנסה שלילי, לא זכאי למענק חד-הוריים, לא זכאי לסיוע בשכ"ד מעמידר, לא פטור ממס, לא סיוע משפטי, כלום.
חצי נקודה כשכיר, אפס מוחלט כעצמאי.

זו המציאות שלי כבר שנתיים.
תגידו אתם איך להגדיר אותה. אני רק יודע שגם לעבד עברי יש הרבה יותר זכויות ממני. גם לאסיר בטחוני, גם למסתנן אריתראי, גם לפלסטיני במחנה פליטים.

לפני חודשיים וחצי הגשתי את הסיכומים במשפט המזונות. ומאז אני מחכה, כמו קפיץ מתוח, לקבל פסק-דין שיגאל אותי מיסוריי, למרות שסביר יותר שהוא רק ינציח אותם. זה יכול להגיע היום, מחר או עוד שנתיים. השופט לא מחויב בדד-ליין, רק הנתבע.

זה המצב, והאבסורד הוא שכל המפלגות בכנסת תומכות בהנצחתו.
ואם אתה גבר אשכנזי, יהודי וחילוני, יש עשרות עמותות שיפעלו נגדך, אך אין שום עמותה שתסייע לך.

הפעם אין לי פואנטה שנונה.
המשך יבוא."

הפוסט הזה עורר לא מעט תגובות מכל הקשת, עד שמצאתי לנכון להביא אותו גם כאן, ולנסות להסביר כמה נקודות.

קודם כל, צריך להזכיר שבשל צנעת הפרט וקוצר היריעה, הבאתי כאן רק חלק קטן מהעוולות  והקשיים שחווים הורים גרושים מדי יום, אבות וגם אימהות. המצב בכללותו הוא מורכב הרבה יותר. אבל יש מקום גם להשמיע את החוויה האישית שלי, ותאמינו לי שזהו רק קצה הקרחון.

שנית, ראוי להדגיש שהרציונל מאחור רעיון המזונות הזמניים הוא חיובי – היו אבות שניסו לעכב ולמשוך את התנהלות המשפט, תוך התנערות מחובתם ההורית, וחיובם במזונות זמניים מבטל את האינטרס שלהם לעשות כך. אם כך מדובר בכלי ראוי, אך כזה שיש ליישם במידת הצורך, לפי נסיבות המקרה.

הבעיה מתחילה כשזה הופך לנוהל קבוע, ללא התחשבות בנתוני ההורים וללא שימוע ראשוני, וגוברת למשמע הסכום, שנקבע באקראי ואינו מבוסס על כל נתון אמפירי (כך גם לפי הודאת בית המשפט עצמו, לאחרונה).

לגבי ההשוואה לאסירים הביטחוניים וכו' – נכון, זו לא תחרות.

אבל בעוד שאסיר בטחוני שהורשע ברצח  וטרור מקבל  עו"ד חינם מהמדינה, משכורת מהרשות, שלוש ארוחות חמות ומרפאה על חשבון המדינה, לימודים גבוהים בחינם, טלוויזיה, ועוד ועוד – הרי שלאב הגרוש בישראל אין אפילו זכות לנהל את כספו כראות עיניו. הזכות לקניין, שנתונה לכל אדם ולכל אזרח במדינה, פשוט לא חלה על האב הגרוש. כמוה הזכות לקבוע את מקום מגוריך, את בית הספר שבו יתחנכו ילדיך, הזכות לנהל את מערכת היחסים שלך עם הילד ללא התערבות השלטונות. הזכות לחיים בכבוד. ואת זה חייבים לשנות.

ועוד מילה למי שטענו כי אני מתעלם מהאפליה הכוללת והרחבה כנגד נשים בארץ ובעולם:

אמנם יש כאן אפליה בוטה ואלימה כלפי גברים, אבל הדרישה לשוויון בפני החוק בסוגיות ההורות איננה קשורה כלל ליחסי הכוחות בין גברים ונשים, כי בכל הקשור למשמורת ומזונות הילדים, העיקר איננו זכויות הגבר או זכויות האישה, אלא טובת הילד – וזו איננה נחלתו של אחד המינים דווקא.

יותר מזה: כפי שהדגשתי בהתחלה, לא מדובר רק בהפליה מול נשים, אלא גם בהפליה מול  אבות מוסלמים שמשלמים הרבה פחות, אבות חסרי דת שלא מחויבים כלל מכוח הדין האישי, אבות גאים ששותפם להורות הוא גבר ולא יכול לתבוע מזונות, אבות גרושים שילדיהם במשמורת אם ומשלמים פחות, ואפילו אבות גרושים מסוימים במשמורת משותפת המשלמים פחות.

ובעיקר, לא האפליה מול האחרים כאן היא העניין, אלא העובדה שכל אדם, ובוודאי כל אזרח, מצפה לקבל יחס הוגן מבית המשפט, לקבל את יומו בבית המשפט ולהישפט אך ורק לפי מעשיו ונסיבות חייו, ולא לפי הזהות שעימה נולד.

אף גבר ואף אישה לא אמורים להישפט לפי מינם, מוצאם או דתם.

המצב קשה.

כרגע, הדבר היחיד שניתן לעשות כדי לעזור ולתקן את המעוות, הוא להעלות את הנושא למודעות הכללית כמה שיותר, ולנסות להגיע לחברי הכנסת שלנו, כדי שיפעלו לתקן את החקיקה בנושא.

בינתיים, בל נשלה את עצמנו.

פסח הגיע, אבל החירות עדיין לא כאן.

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>