beta

לנטוש את הבנות

לפעמים מה שרואים מבחוץ הוא מדויק עד לכדי כאב. ולפעמים, צריך להכנס פנימה כדי להתמכר. רועי ויינשטיין, מגיע לביקור מולדת ומחליט להכות כאן שורשים אחרי שנות נדודים ארוכות. איך זה עוזר לו להתמודד עם הכאב הנובע מהבחירה לנטוש את הבנות? זה לא.

שמש לוקח טילים?

שמש לוקח טילים?

החיים הם משחק ללא פסילות אנחנו צריכים להחליט החלטות ולקחת אחריות על התוצאות. בעולם הפייסבוק הציניות שולטת באנשים שמבטלים את דעותיך על סמך המעט שהם יודעים על חייך. אדם חלש מרגיש את הצורך להתגונן להתנצל ולתקוף במגע עם הציניות הזו. אדם חזק לעומת זאת שואל את עצמו עם יש אמת בתוך הביריונות המילולית הזו. הרבה תקפו אותי או ניסו לבטל את הדעות שלי בגלל שגרתי בהולנד. אנשים קטנים שלא מעוניינים בדבר מלבד להיות צודקים בעיקר שנגמר להם מה להגיד.

סתימת פיות גאוגרפית

ראיתי עולם, אין ספק, ואני לא מתכוון להפסיק עם ההרגל הזה. בתור הורים בכל מדינה אנחנו דוחפים את הילדים שלנו לצאת החוצה לאסוף חוויות ליצר זכרונות ואז לחזור ולחלוק וביחד. להוציא מסקנות. אנחנו שואלים זרים גמורים בפייס ובאלפי פורומים על פעילויות שאנו יכולים לעשות עם הילדים שלנו, עם בני הזוג שלנו, עם הצרות שלנו. אנחנו זקוקים תמידית לתוספת יצירתיות. אבל המדינה הפטריוטיות גורמת לנו לבטל דעות אחרות וגישות חינוך שלמות שמושתתות על שנים של ניסוי ותהייה במשפטים כמו "פה זה לא שם". מדברים כמו בוסים ומתנהגים כמו ילד מפוחד וחסר ביטחון.

אני לא בטוח איפה נחה ההשפעה היותר הרסנית, באנשים בישראל שבטוחים שאין יותר גרוע מפה, או באנשים שמסתכלים לי בעיניים אומרים שאין כמו בארץ אבל לא יודעים להסביר למה. מה שבטוח ששני הסוגים לא ממש תורמים לפיתרון. כשסיפרתי לחברים ההולנדים שלי אם הם יכולים לתאר שאנשים בילו חודש בבית מחרדות הטילים, הם צחקו בטירוף ואמרו שהם חותמים על חודש בבית בתמורה ל 6 חודשים של שמש. 260 יום של גשם אולי לא יגרמו לבן אדם להתחבא בממד, אבל בהחלט יגרמו לו לחתוך את הוריד.

לנטוש את הבנות

בירוקרטיה ישראלית נהדרת

בירוקרטיה ישראלית נהדרת

נמאס לי להיות חלק מהבעיה או מהרוב הדומם, ולכן ב18 לאוגוסט 2014 חזרתי רשמית לארץ. עזבתי מאחור חיים נוחים ושלוש בנות במטרה להתחיל להיות חלק פעיל בתוך מערכת החינוך הישראלית מחד ולהכין את הקרקע לעלייה מאידך. חשבתי שאוכל לפתוח צהרון ב1 בספטמבר ונפלתי על תיזמון וניירת. לא נורא ,אמר איש חכם שההבדל בין הצלחה לכישלון היא המהירות שבה אתה מתאושש מנפילה לנפילה. יש בי המון רגשות מעורבים אבל בעיקר שמחה שאני דוחף לכיוון החלום שלי שמהולה בעצב.

הדרך בתוך הביוקרטיה הישראלית לא קלה. על כל בעיה שהולכים לפתור מגלים עוד שתיים שלא ידעת על קיומן. החיים בישראל הן לא קלים אבל לפחות הסיכוי לחטיפת ילדים ומכירתן לזנות קטן פי 12 מהסיכוי מאירופה המתורבתת והמצועצעת. האנשים בארץ הם לא קשים, הם פשוט שבעי קרבות והסבלנות שפוקעת מרחיקה אותנו מכל מה שיפה. זה היופי והמוכנות של אזרחי המדינה לשינוי שהחזיר אותי אחרי כל כך הרבה שנים. אלו החיים שניהלתי עד עכשיו, דרך עשרות תרבויות, שיבטלו את הספקנות הלעוסה של אנשים שעומדים במקום אותו אני חולק פה איתכם.

ואיך כל זה עוזר לי להתמודד עם המרחק ביני לבין שלושת המורות הכי קשוחות שאי פעם היו לי? זה לא.

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>