beta

לעולם אל תאמר נואש

זוגיות היא כמו MP3. או… אולי כמו טרנזיסטור? לא משנה. מה שחשוב זה שבאמת לעולם אל תאמר נואש ותמשיך לנסות לתקן, אפילו אם הקרב הוא ארוך ומתיש, או אם כבר נשפכו לך חצי מהמים בכוס. אפרת לוי, מספרת נותנת לנו מתכון אחד לזוגיות ושני לפיצה בלי שמרים…

מים לאיש זקן

קצת מים זה יותר מכלום מים

החיים זימנו לי שעות רבות מאחורי ההגה, בחדרי המתנה, בחיפוש חניה. איכשהו המסע לאיחוי שבבי העצם המרוסקת הפך למסע לאיחוי שברי מאמץ אחרי עשר שנות זוגיות-קבע. אני תרה אחר חניה, נוסעת לאט. מולי מופיעה פתאום קשישה נמוכת קומה. היא צועדת לאט, בצעדי המגנט המזוהים של חולי פרקינסון. לאט לאט לאט. בידה כוס חד פעמית ובה מים קרים. עם כל פסיעה מדודה, נשפכים חלק מהמים מהכוס שבידה. והיא ממשיכה עד שהיא מגיעה לבעלה שממתין לה, ומושיטה לו את המים, שישתה. מחווה אנושית קטנה. עולם ומלואו.

עם פרוץ הילד הראשון

בשנתיים האחרונות נתקלתי בלא מעט נשים שנישואיהן התפרקו עם פרוץ הילד הראשון. חלקן חזרו מחדר הלידה לבתים נפרדים. בחלק מהמקרים הבעל חזר לבית אמו אחרי שלושה חודשים, חצי שנה. אף אחד מהיולדות הצעירות שנתקלתי בהן לאחרונה לא זכתה לחגוג יום נישואין שני. חלקן אף לא הספיקו לראשון. אולי הסיבה נעוצה בסיסמה שליוותה את הבריטים במחה"ע השניה: make do. תסתדרו עם מה שיש. אבא שלי מתקן את אותו טרנזיסטור ישן במשך שנים. עוד מהימים בהם האזין בו ל"שירים ושערים". נגן הmp3 שלי התקלקל ונטשתי אותו בפח של האוניברסיטה. הזמנתי חדש מהאינטרנט כבר ברכבת בחזרה. לי זה נראה יעיל, אבל אני חושבת שהשלכנו את היעילות הזו מחפצים אל יחסינו עם בני אדם.

כשאתה מנסה כמיטב יכולתך, אך לא מצליח. כשאתה מקבל את שרצית, אך לא את שאתה צריך, כשאתה עייף ואינך יכול להירדם, כלוא בהילוך אחורי.

אישה על המסלול

זו הולכת להיות ריצה ארוכה.

זוגיות היא לא ספרינט. היא לא מרוץ לילה זרחני בחסות סלולרית כלשהי. היא מלחמת שוחות ארוכה ומתישה. היא איי פוקלנד. היא שישים על שש. לאט לאט. צעד קדימה, שניים אחורה, סקובידו. אחים שגדלו באותו הבית לא תמיד מסתדרים זה עם זה, אז לנסות לאחד שני אנשים שלמים לכדי שלם אחד חדש בלי שתנועת הלוחות הטקטוניים תגרום לרעידות אדמה היא ללא ספק משימה בלתי אפשרית.

לעולם לא תצעדי לבד

השאלה מתמקדת בסוף בלהיות או לחדול. במתי הגיע הזמן לוותר. מתי ויתרתם עד כדי כך שהאני שלכם נמסך באני האחר, ואין לדעת איפה ההתחלה ואיפה הסוף. נשארת בבית כשבן הזוג הלך לחברים ופתאום חלוקת הנטל הפכה לכדור שלג, והוא ארבעים ק"מ מדמשק.  מתי הגיעה העת להקים חומת ביצורים כדי להגן על מעט האני שנשארה.

ומתי אנחנו יכולים להרים את הראש ולראות את התמונה הגדולה. להבין שזו מערכה ולא המלחמה כולה. שלפעמים אתה כורע תחת נטל האלונקה ולפעמים מישהו סוחב אותך סחיבת פצוע בחזרה אל גבול בטוח. שאם בחרת בשותף הנכון, לעולם לא תצעדי לבד, בית"ר.

האורות ינחו אותך הביתה, ויחמו לעצמותיך. אנסה לתקן אותך.

אפיפית לסיום:

פיצה ביתית מופלאה מבצק שאינו דורש התפחה, ללא שימוש בשמרים וללא הכנה מראש. מבוסס על מתכון של פירגה בשינויים שלי.

פיצה פיטריות

גרררררר…. פיצה…..

מערבבים בקערה שני גביעי אשל וגביע שמנת חמוצה עם שקית קטנה של קמח תופח (או 350 גרם קמח רגיל ושקית וחצי אבקת אפייה. אני חסכנית מדי לקנות קמח תופח).

מחממים תנור ל170 מעלות ובינתיים משטחים את התערובת על נייר אפיה מקומח וחותכים בצורת עיגול בעזרת צלחת בקוטר גדול.

מעבירים את נייר האפיה לתבנית ומכניסים את בסיס הפיצה לאפיה ראשונית של 20 דקות.

בזמן שהפיצה נאפית, מכינים רוטב: מערבבים היטב בקערה קופסה גדולה של רסק עגבניות עם כף שום כתוש, כפית מלח, כף סוכר, מעט אורגנו ופלפל שחור וחצי כוס שמן זית.  חותכים ירקות כתוספת ומניחים על צלוחית. ןקוצצים 400 גרם גבינה צהובה בסכין על קרש חיתוך (או קונים מגורר. אני קונה גבינת נעם כגוש במשקל וחותכת לבד. חסכונית כבר אמרתי?)

מוציאים את הבצק החצי אפוי ולא מכבים את התנור.

מורחים בזהירות את הרוטב על הבצק האפוי ומוסיפים את הגבינה ועליה את התוספות. היתרון בפיצה ביתית הוא שאף אחד לא גובה ממך 9 שקלים לפרוסת עגבניה וחצי. שימו המון תוספות. זה כיף.

מחזירים לאפיה ל20 דקות נוספות ונזהרים לא לחרוך את הגבינה והרי: פיצה ביתית מהירה ומזינה.

לעולם אל תאמר נואש!

One Comment

Join the conversation and post a comment.

  1. טלי אופק

    איך את מצליחה תמיד לגרום לי לחשוב. יש באמת משהו בטכנולוגיה, בהתייחסות אליה, בארעיות שבה, שגורם לנו להשליך את אותו יחס על התנהגותנו אחד כלפי השני. מחכה כבר לפוסט הבא של אפיפית!

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>