beta

ניהול השינוי – טיפול בחרדה מתוך תאוריה אירגונית

התקופה האחרונה נטעה חרדה בליבותיהם של היקרים לנו מכל. יעל לאוטמן אופיר, יועצת אירגונית, אך קודם כל אמא לשלושה, מגלה לנו כיצד ניתן בעזרת ניהול השינוי שנחת על משפחתנו לעזור במשהו לפחד שאחז בילדינו. כלים וטיפים מפורטים בפנים.

שמיכת טלאים

שמיכת טלאים

כשנולדו לי הילדים, רכים, תמימים, קטנים, כיסיתי אותם בשמיכת פלאים, כזו שעוטפת אותם מכף רגל ועד ראש, ואף יותר. הגנתי עליהם מפני תחלואי העולם וסיננתי את כל מה שלא נחוץ. ניסיתי לשמור על התם, הרוך והשקט הפנימי.

שמיכת הפלאים

ועתה, כשהם הולכים וגדלים, שמיכת הפלאים הולכת וקטנה והטלאים בה הולכים ונפרמים, ומבעד לתפרים הפרומים, גונבים ילדיי הצצות אל העולם האמיתי, אולי יותר מהצצות. הם חווים את הקושי, הפחד מהבאות, ואני כבר לא מספיק גדולה ומגוננת כדי לשמור עליהם מפני המציאות ההולכת וגדלה, המאיימת. אתמול ציין בני הבכור, בן השבע וחצי, כי זו הפעם הראשונה בחייו שצפה בפיינל פור, וגם במונדיאל, ואני ציינתי לעצמי בשקט שזו גם הפעם הראשונה שהוא חווה מה זו אזעקה..

באזעקה הראשונה, הילדים ישנו, ובעלי ואני עמדנו חסרי אונים, מסתכלים אחד על השני,עדיין לא מוכנים. אל מול תומתם ושנתם השלווה  של הקטנים שאלנו את עצמנו מה נכון יותר, לרוץ אל הממ"ד של שכנים או לחכות. וכך, עמדנו לידם, מנסים לגונן עליהם מבלי שיש כלים בידינו. אחרי הכל, גם לנו זו הפעם הראשונה להיות הורים לילדים בזמן מלחמה.. רק הילד הקטן, אשר אוהב במיוחד (למגינת ליבנו..) את שעות הלילה, שאל בסקרנות למה הסירנה של המכבי אש כל כך ארוכה… בבוקר כבר אבדה התמימות. הסברים,הנחיות, הכנות בקייטנות ובגנים למרחבים מוגנים. ואז באה האזעקה. שעת צהרים, הילדים במסגרות שלהם, ואני, עומדת בבית ומבינה שהגיע הזמן לרוץ לשכנים ולהיכנס לממ"ד, כי אני כבר לא ברשות עצמי, אני שלהם, של שלושת הבנים שלי..

ואז מתחילות הדאגות לצוץ מבין התפרים:

"אמא, הייתי רוצה שנגור בסין", אומר בני האמצעי. למה, אני שואלת בחיוך, "כי בסין אין מלחמות כל הזמן כמו פה ושם רק לומדים אומנויות לחימה".

"אמא אני מפחד.. אמרת שיש מרחבים מוגנים אבל לנו אמרו רק לעמוד עם הגב לקיר בסלון, וזה לא נראה לי ממש מוגן.."

ובני הקטן, שכבר הבין בימים האחרונים את ההבדל בין סירנה של מכבי אש לאזעקה, מסביר להם בנחת כי הכי חשוב לרוץ לחדר הקטן ולהתחבא מתחת לשמיכה..

אז אחרי הבלבול, שלהם ושלי, אני אוספת את עצמי וחושבת מה הכי חשוב להעניק לילדים בתקופה כזו.

דאגה או השפעה

אנסה קודם למפות את מקור הקושי ולאחר מכן מה בעיני יכול לעזור לנו כהורים מול הילדים ומול עצמנו. הדבר הכי חשוב לאנשים הוא לחוש שליטה על חייהם, ככל הניתן. כאשר ניטלת השליטה מהם עולות תחושות קשות של כעס, חוסר אונים, פאניקה, תסכול וחולשה.

כשמדברים על ילדים, התחושה של חוסר השליטה מועצמת, מאחר והם חווים מלכתחילה את היותם קטנים ותלותיים בהורים ובמבוגרים, בעלי יכולת החלטה ושליטה מוגבלת יותר על המציאות שלהם. קל וחומר בתקופה כזו, כאשר לא אחת הם חווים גם את המבוגרים המשמעותיים שסביבם מבולבלים וחסרי אונים. תחושה זו של חוסר השליטה שחווים הילדים היא מקור לקושי רב בהתמודדות עם המצב הנוכחי.

וזה מחבר אותי אל מודל שעוזר לי ולאנשים רבים שאני עובדת אתם להחזיר לעצמם את השליטה אל החיים, ככל הניתן- מעגל הדאגה ומעגל ההשפעה ( מתוך ספרו של סטיבן קובי- שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד)

יוזמה מול תגובה

מעגלים

מעגל ההשפעה ומעגל הדאגה של סטיבן קובי

בחיינו יש לנו אפשרות לבחור בין שתי גישות- הגישה הפרואקטיבית (לקיחת יוזמה) או הגישה הריאקטיבית (תגובה לדברים המתרחשים בלי קשר אלינו).

מעגל הדאגה- על פי הגישה הריאקטיבית- אנחנו בוחרים להעצים את כוחם של האחרים לשלוט במצבינו, וכפועל יוצא אנחנו מעצימים את מעגל הדאגה ונותנים לו נפח גדול בחיינו. התנהלות זו גורמת לנו להרגיש יותר ויותר חסרי השפעה ושליטה בחיינו, ובכך אנו מצמצמים את מעגל ההשפעה.

מעגל ההשפעה- על פי הגישה הפרואקטיבית- אנו מאמינים כי אנו אחראים לחיינו וכי התנהגותנו היא פועל יוצא של היכולת שלנו לבחור בתגובה, בדיוק כשם שניתן לפרק את המילה Responsibility  לשתי מילים- Response- ability

אנשים פרואקטיביים ממקדים את מאמציהם והאנרגיה שלהם, במעגל ההשפעה, הם עובדים על הדברים שלגביהם יש להם השפעה וכך מגדילים את האנרגיה החיובית שלהם ומחזקים שוב את מעגל ההשפעה.

 שליטה ישירה : הנושאים המצויים בתחום מעגל ההשפעה שלנו.

שליטה עקיפה : נושאים שאינם מצויים ישירות בתחום ההשפעה שלנו אך אם נוכל לשנות את ההשפעה שלנו על אחרים, נוכל להגדיל את מעגל ההשפעה שלנו .

העדר שליטה : תחומים ונושאים שאין לנו שליטה וגם לא תהיה לנו יכולת שליטה עליהם. בעיות אלו צריכים ללמוד לחיות עימן ולקבלן בשלווה אמיתית וללמוד לחיות עימן. כך נימנע מלחזק את כוחן ולתת להן לשלוט בנו.

שגיאות העבר נמצאות גם הן במעגל הדאגה.- איננו יכולים לבטלן ואין לנו שליטה על התוצאות שנבעו מהן.

הגישה הפרואקטיבית לשגיאות היא להכיר בהן מיד, לתקנן וללמוד מהן.

ומתוך כך, כמה טיפים שיסייעו לילדינו ולנו לצמצם את מעגה הדאגה ולהגדיל את מעגל ההשפעה.

1.תנו להם הסברים- מידע ברור ותחום שיסביר את המצב יפר שמועות ואי הבנות שילדנו קולטים מהסביבה. חשוב לתת הסבר תמציתי שיכלול גם את תחושת הבטחון והאמונה בצבא ובמערכות הטכנולוגיות שלו. מההתנסות שלי, הסבר על הטכנולוגיה של כיפת ברזל הדליקה להם ניצוץ בעיניים והרגיעה. כמו כן, חשוב לתת הסבר ברור מה עושים בזמן אזעקה, לפי שלבים פשוטים.

2.תנו להם תפקידים- ילדים אוהבים לחוש שהם בעלי תפקידים ואחריות ושסומכים עליהם. חשוב לתת לכל ילד תפקיד שימלא גם בזמן אזעקות- כמו לקחת אתו את אחיו הקטן, לקחת תיק ציוד וכדומה. בדרך זו הילד יתמקד במשימות במקום בדאגות.

3. תנו להם אהבה- ובשפע.. תהיו זמינים אליהם רגשית. חשוב להגיב מהמקום האמפתי ולא השופט ("מה אתה מתרגש לי עכשיו"..). לתת להם את התחושה שהרגשות שלהם לגיטימיים ושגם אתם כמבוגרים חווים חלק מהרגשות האלה, ובו זמנים להקנות את תחושת הבטחון שאתם סמוכים ובטוחים שזו תקופה שתעבור ושהכי חשוב שאתם ביחד.

מאחלת לכולנו שנעבור את התקופה הזו בשלום יחסי ושנצא מחוזקים.

הכותבת, יעל לאוטמן אופיר, היא יועצת אירגונית המתמחה בפיתוח מנהלים וליווי תהליכי שינוי.

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>