beta

סבתא על המצב / שיר עצוב-שמח

נכדים יקרים שלי,

 

יירוט של טיל לצד יונה

מי מוביל, היונה או הטיל?

רציתי לכתוב לכם משהו שמח,

לא על טיל שבשמיים מתלקח.

 

רציתי הקיץ לקחת אתכם לים ולבריכה,

שנבלה ביחד בכיף ובשמחה.

 

כמה מצער שכל זה לא יכול לקרות,

כי מעל לראשיכם מתחוללות סערות.

 

סילחו לי נכדיי האהובים, על מה שאתם צריכים לעבור,

והרי כבר על הוריכם הבטחנו לשמור,

 

סליחה מיכאלה, על שבאת לבלות איתנו לילה נחמד,

נתלשת משנתך והועברת לממ"ד,

תינוקת תמימה, טהורה ומתוקה,

שכבר ממלמלת את המילה אזעקה.

 

סליחה ברק, נכדי זהוב התלתלים,

שבגיל שנתיים וחצי מתמודד עם בומים של טילים.

עיניך המבועתות כשהסירנה נשמעת,

כמעט ומוציאות אותי מהדעת.

 

סליחה תמר, נכדתי הבכורה, הנבונה,

על כך שממ"ד מספק לך הגנה,

למרות שאת, מכולם, הכי פחות פוחדת,

ולמרחב המוגן בביטחה צועדת.

אני מביטה בך, עסוקה בעניינייך,

ולבי ונפשי יוצאים אלייך.

 

סליחה נכדיי האהובים והזכים,

שבגילכם הרך אומרים לכם להיות חזקים.

 

סליחה שאני לא יכולה לאפשר לכם שקט ושלווה,

ומנסה בכל כוחי להראות לכם תקווה.

 

אני מאמצת אתכם חזק את ליבי,

ומקווה בשבילכם, וגם בשבילי,

שתחזרו לחוות ילדות נורמלית,

שעבור ילדים ברחבי העולם היא כל כך בנאלית.

 

תודה נכדים אהובים, שאתם נותנים לי כוח,

כי רק כשאני איתכם אני יכולה פתאום שוב לשמוח.

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>