beta

סכנות לילדים בקיץ

החיים מראים לנו, מקרה אחר מקרה, שהם רצופים סכנות לילדים בקיץ. של מי האחריות על הכותרות בשבועות האחרונים, המחרידות אותנו חדשות לבקרים עם תאונות מזעזעות המתרחשות לילדים. עמרי אימבר חלפין מנסה לשנות תפיסה אישית במטרה להצליח לגונן על שלו.

גלגל הצלה

כל אמצעי הבטיחות האפשריים

יש לי בריכה גדולה, מתנפחת כזו, עם פילטר וכלור והכל, מאלו שממלאים פעם אחת ונשארת מלאה כל הקיץ, עומדת במחסן. אני מחכה כל החורף לפרוש אותה בחצר ולמלא אותה במים עבורנו ועבור גיא והתאומים. הפתרון של בריכה מתנפחת הוא אידאילי פשוט לבתים עם חצר אך בלי בריכה. כל מי שאי פעם הייתה בבעלותו אחת כזו יודע בדיוק איזה דבר נהדר זה בימי הקיץ החמים. הפתרון הזמין והנוח שמאפשר לך פשוט לצאת אל חצר ביתך, בלי לארוז את כולם, להכנס לרכב, ליסוע, לחזור והכי גרוע – לפרוק את הכל אח"כ. 

בין ילד אחד, לשלושה

אבל לצערי השנה, הבריכה הזו תמשיך לעמוד במחסן. לקח לי זמן להבין את זה, למרות שאישתי ראתה את זה מיד. בהתחלה אפילו התווכחתי קצת. ואז טביעה של ילד. ועוד טביעה. ועוד אחת, ועוד אחת. האסימון שלי נפל גם הוא מתי שהוא. לקח לי זמן להבין את ההבדל בין הבריכה שהחזקנו לפני שנתיים ושלוש, לבין זו שעומדת במחסן מחכה לי (למען הסר ספק – אותה בריכה). ההבדל הוא ברמת הקשב ותשומת הלב שלי. ההבדל הוא בין ילד אחד, לבין שלושה ילדים. מספיק היה שיהיה לי תינוק או פעוט אחד, אף לא שניים, שלא מקבל תשומת לב מלאה מלפחות מבוגר אחד בכדי להבין שההחלטה הנכונה היא לוותר הפעם.

כשהאסימון הזה נפל לי, הבנתי עד כמה התפיסה שלנו (או שלי) את עולמי המשותף עם הילדים שלי הפכה בעייתית. היא לא הפכה בעייתית מאחר ומשהו השתנה. היא הפכה בעייתית מאחר ונוספו ילדים, רמת הקשב ותשומת הלב האישית שלי למעשיהם בכל רגע נתון מתחלקת כעת לא שלושה, אבל הגדרות הבטיחות המובנות בתוך הראש שלי, לא השתנו.

להיות דרוך

ילדה בבריכה

שימשיכו לחייך. מחוץ למים אם צריך.

העולם שלי לא יכול להמשיך להתנהל כאילו יש לי ילד אחד. החוויות שאנחנו חווים ביחד לא יכולות להיות חוויות בהן תשומת הלב מרוכזת באופן בלעדי בכל ילד. ובעולם כזה, עם חוויות כאלו, אני לא יכול להרשות לעצמי סיכונים כמו בריכה בחצר.

אז הוחלט סופית. בלי בריכה. אבל זה החלק הקל. החלק הקשה באמת הוא להסתכל כעת קדימה ולהבין מה כבר אינו נמצא בתוך מסגרת הביטחון שהייתי מורגל בה. לפקוח עיניים ולהבין מבעוד מועד בדיוק לאן אני נכנס מראש. להבין שלמרות שזה היה כייף עם אחד, יתכן שעם שלושה זה יהיה אחרת. את המסקנות התחלתי ליישם כבר בתוך הבית שלי, בחצר ובגני השעשועים שאנחנו הולכים אליהם. אבל איפה עוד? כנראה שאצטרך להיות דרוך.

אם יש לכם רעיונות למקומות או מצבים בהם שווה לשים קצת יותר תשומת לב עם יותר ילדים, או אולי לוותר בכלל, שתפו. זה חומר חשוב למחשבה.

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>