beta

על מילקי אגו ורגשי נחיתות.

מה מניע את הביקורת שיש לנו על יושבי ניכר והמילקי שלהם? מה מביא אותנו לענות להם ככה? רועי ויינשטיין מקביל את המותג מילקי לתליית ציור על המקרר ומסביר שאנחנו עושים את אותו הדבר בדיוק לילדים שלנו.

כמעט כל אחד מכיר את ההרגשה כשהוא מנסה ללמד את האבא שלו או הסבא שלו על טכנולוגיה כזו או אחרת ואחרי כמה דקות מתחילה לבצבץ הבנה מצדו אבל אחרי שעה קלה פורץ לו חוסר הסבלנות מצידנו. הנקודה שבה הראש התמלא בפרטים חדשים וכל הערה נתפסת כפגיעה ישירה באגו ורגשי הנחיתות צצים במגוון התנהגויות. למרות שאנחנו רק רוצים בטובתם והם רק רצו ללמוד.

פאזל

איזה פאזל קטן לילד?

משפחה זה לא קשה. הורים זה קשה.

מאותו מקום התגובה הכללית של יותר מדי תושבי ישראל בדיון הכללי עם תושבים יורדים. התגובות נעות על רצף ארוך והזוי שרץ בין "מדינת ישראל מתפרקת" ועד "הבוגדנות החמורה של מלחכי המילקי". תכלס, רק אמרו הברלינאים שאפשר אחרת כמו כל אזרח אחר.
חוסר היכולת שלנו לאזן בין המציאות לאידאות שבנינו הוא בעוכרינו. אידאות שמגדירות בצורה אישית את ההורה המושלם, הילד המושלם והעבודה המושלמת. האמת שאף אחד לא ממש יודע להגדיר את המושלם שלו אבל רובנו משוכנעים שאנחנו לא שם.

פחד להתפס כטיפשים

כשאנחנו ילדים קטנים כמעט כל מסקנה, מחשבה, פיסת מידע או יצירה שלנו מוערכת על ידי הסביבה. חשיבה שאיתה נוח לנו מתפרשת כ"ילד חכם" וחשיבה שאיתה לא נוח לנו מתפרשת כסקרנות, שטויות של ילדים, או  שובבה ומצחיקה. הציור על המקרר בשביל ליפות את הבית, משחקי חברה, משחקי שולחן, פאזלים או כל דבר אחר שיפתח תכונה שאולי ראינו בגוזל. סיפורים על גבי סיפורים להורים, חברים וכל מי שמוכן לשמוע על היכולות הבלתי רגילות של הצאצא שלנו. אנחנו עסוקים תמידית בלייצר סביבה מגרה אינטלקטואלית וריגשית ודוחפים את הילד להרגיש בסדר עם כל מה שקורה לו.
אבל מעל הכל אנחנו הכי שמחים שיש להם אחים וחברים מהם הם יוכלו ללמוד על העולם וההתנהלות שלו בצורה שאנחנו לעולם לא נוכל להעביר בגלל רצוננו לגונן עליהם מחד והפחד שלנו להיתפס כטיפשים/אנושיים מאידך…

מקל וגזר

גזר

כמה כאפות זה היה שווה?

באיזושהו שלב הכל מתחיל "להשתבש". במקום לצאת מנקודת הנחה שהילד הוא לא רק העתיד שלנו אלא גם הרכש הכי מתקדם במשפחה, אנחנו שמים מקלות בגלגלים שלו שהוא מנסה לממש את עצמו. הצורך לגונן גורם לנו לשפוט את החברים שהילד בחר לבד. אנחנו מנסים להכחיד מריבות בין אחים בטענה שלא כך מתנהגים. מתייחסים לרעיונות החדשים שהילד חולק בביטול מתוך רגשי נחיתות או עליונות. למעשה אנחנו מרחיקים את הילד מההרגשה שהוא יכול לשנות משהו בתוך התא במשפחתי כי הוא פשוט לא מבין מספיק. והכל בגלל הצורך לגונן ולהרגיש חכם.

המרחק מפה למשברי גיל ההתבגרות הוא אפסי. כשאמרו חכמינו לחנך בשיטת המקל והגזר הם לא התכוונו לשים גזר מעל הראש ולתת מקל בברכיים כל פעם שמנסים להגיע לגזר… אולי במקום לתקוף אנשים/ילדים על הבחירות שלהם נוכל להתחיל להפוך את המדינה/בית למקום אליו כדאי לחזור ולא יזיק קצת להתבגר .

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>