beta

על פז"מ, צניעות ותרבות דיון

כשמישהו אחר היה כאן קודם, זה עושה אותו חכם יותר? רועי ויינשטיין בוחן את הסוגיה בתוך המשפחה, בודק האם למי שיש יותר פז"מ יש יותר לגיטימציה ושואל החברה הישראלית למה היא ממהרת "לתפוס תחת" על הילדים שלה.

פז"ם – סימפטום לשורש כל הרע? הסחפות?

פז"מ (ר"ת של פרק זמן מינימלי) הגדרת רחוב –
סיבה לציות ברמה רעיונית, מחשבתית ועד מעשית מתוך נתינת כבוד המושתתת על ותק.

סבא וילדה

צריך מעיל! אז מה אם קיץ?! כשאני הייתי צעיר היה יורד שיילג גם בקיץ!

נתינת כבוד לפז"מ זו לא רק נטייה אנושית ישראלית שנוגסת בהמון חלקות טובות מתוך הרגל אלא גם הסיבה הכי ריקה להרים את עצמך מעל מישהו. נתינת כבוד לפז"מ מתרחשת בגלל שאתה במקום או במצב מסוים יותר זמן אז יש לך מאיזו שהיא סיבה כאינדיבידואל גושפנקה על כל נושא שיחה שקשור למקום המדובר ויותר מזה. פז"מ זה כשאין זה שום תימוכין לשטויות שאתה פולט אבל אתה פולט אותן כבר מספיק שנים כדי שיקחו אותן ברצינות.

ביטול של בן אדם ודעותיו רק כי הוא עוד לא עמד מספיק זמן או בכלל בפני מציאות מסוימת? הרי אם יש נכון במשפט הזה אפשר לשלוח את רוב המדענים הבייתה. ועדיין התשובה היא כן. בהיכל הפז"מ כל הבדל הוא לגיטימי וכן חייב להוכיח משהו. תת חובה לא משחקים עם גן, חטיבה עם יסודי, צבא ותיכון, לפני טיול- אחרי טיול, חברים – נשואים, תואר אחד או שניים, עם ילדים, בלי ילדים, כמה ילדים?  ואני יכול להמשיך שעות.

בעיתיות וגבולות אדומים

עובדה קטנה ובעייתית היא שקידמה מגיעה מה"צעירים" ללא הניסיון הרחב וללא קביעות מחשבתית. לפז"מניקים יש יכולת לבטל רעיון בשתי בדיחות חצי מצחיקות וה"כוח"להפחיד את האנשים מסביב לרעיון. זה כמו שמחשב תואם אי בי אם יגיד לmackbook "אחי, רד מזה אנחנו כבר 5 שנים יושבים על הבעיה ואתה ילד. "

ואיפה עובר הגבול? כשאמא לשלוש מדברת לאמא עם אחד כמו תינוקת' זה מרגיז. כשגרוש פלוס 2 מתנשא מעל נשוי פלוס אחד זה ממש מרתיח. אבל כשהורה מסביר לילד על השקפת העולם שלו לגבי נושאים מסוימים  בתמיכת טיעון ה "כי אני אמרתי" זה פשוט גרוטסקי.

אנחנו יוצרים בילד שלנו בדיוק את אותו חלל של בורות. ההרגשה כי מגיע לך משהו רק בגלל שאתה יותר גדול (בריונות?) או יותר פז"מניק מהצד השני של הויכוח, שאולי אומר דברי טעם, אבל הוא פחות זמן פה ולי אין כוח/חשק/יכולת להסביר את זה אחרת. אנחנו מאד מתנשאים גם במקומות שאנחנו כבר בחרנו ללמד ניסיון,(אוניברסיטאות=גילדות מידע), מסתירים את חוסר הביטחון שלנו במעטה של קדושת פז"ם (צה"ל), ובכך מחדדים את התחושה של "הם" נגד "אנחנו" בשלל נושאים (שונאים יהודים? תנובה? כדורגל?) ובפרט ביננו לבין ילדנו. אוי הצעירים של היום…).

ואז מתלוננים שההיסטוריה חוזרת על עצמה?

אתה סובל יותר ממני? ניצחת.

תסתכלו על מריבות אחים באיזה דיוק הם משתמשים במשפטי המחץ שלנו, או יותר נכון להגיד המשפטים המוחצים. אנשים יוצאים מנקודת הנחה/השוואה שכל השלבים של כל האתגרים אצל כל האנשים בראש נראים אותו דבר. ומתחרים למי יותר קשה, יותר כאב?! (משוגע לגמרי). הם מציעים נחמה רק אחרי שהודית שסבלת פחות מהם ברמה כזו או אחרת. לגדל שני ילדים לבד במדינה זרה בלי משפחה וחברים זה בר השוואה בסולם הסבל לשישה ילדים שחיים בסביבה תומכת חסרת קשיים כלכליים לדוגמא? ואם הורה אחד דיכאוני או עם סרטן וסבא שלו ממקימי הישוב אז יש יותר נקודות מסכנות?

כאב זה לא מונח בר השוואה ולא תחרות. בטח לא על בסיס פז"מ. וביחוד לא כאב נפשי, כשאדם מרגיש בקצה הסיבות להרגשה לא מגדירות את רצינות המקום הלא בריא. אם אני הפחד מברווזים הוא לא פחות הגיוני מהפחד לאבד שליטה או כול פחד אחר. לא חשוב באיזה תחום בחיים, יש לנו הגדרת "נורמאל" לאיך הילד המושלם שלנו צריך להיות שאם תסתכלו על כל האנשים שמסביבכם אף אחד לא עומד בהגדרה הזו כולל אנחנו. ההגדרה הזו היא הסרטן שמאחורי המון בעיות תקשורת. אנחנו מתקשים להסביר נושאים פשוטים כי הגדרת הנורמאל שלנו גורמת לנו להרגיש לא נעים להיכנס לפרטים בחיים שלנו וילדים מתבלבלים מחוסר כנות (חינוך מיני). ההגרות האלו גם הן ביטוי של פז"מ – תפיסות מקובוות שנמצאות בשטח יותר זמן מאחרות. אבל במקום שאנשים יתחילו לשאול את עצמם איפה הם טעו ולחלוק את הדיון עם הילד, אנשים מעדיפים להסתתר בחיק החמימה של אמא פז"מ ולתת לילד להסתדר לבד..

פז"מ משפחתי

תינוק

תינוק! כשאני הייתי בגילך הייתי מקשיב לאמא ואבא! עכשיו רד ל-20!

בין הורה לילד הפז"מ הוא סימפטום ליצירת קונפליקט מאד מסוכן ההורה נוטה להשתמש בהיותו הורה כחיזוק לטענות בויכוחים שהוא לא מוצא את הטעם או יודע איך להסביר לילד את ההיגיון שמאחורי ההחלטה.  הנטייה הזאת למרבה ההפתעה מועתקת לחלוטין על ידי הילד  וידועה בשמה הנפוץ "תסמונת כי אני יותר..".

המסקנה – ילד גדל גם לצל ההחלטות הכי מוזרות. ממש כמו מבוגרים. אבל במציאות אין נכון ולא נכון, ואין ממש חוקים מלבד להקשיב לרעיונות שמתפתחים מסביבכם. שזה בדיוק מה שאתם מבקשים מהילדים שלכם. אז קצת יותר צניעות בנפנוף הפז"מ בתקשורת הבין אישית עם האנשים הקטנים האלו שאתם אוהבים רק תועיל גם להם וגם לנו. במיוחד אם עוד לא סיימנו להסביר עצמנו את הרעיונות אותם אנחנו רוצים להנחיל אליהם…

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>