beta

קבלן אמין, שלום בית ועוגיית המאה

כשהילדים שלה מטפסי על קירות, האוניברסיטה של עושה בעיות והמרתף של טובל בעובש יוצאת אפרת לוי להתמודד עם העולם עד שפוגשת קבלן אמין אחד שמביא אותה לשקלל הכל מחדש.

יש תקופות כאלו, של מועקה. שהכל קורה בבת אחת, וכל מה שאתם רוצים זה לצעוק "תעצרו את העולם, אני רוצה לרדת". קשה. קשה לי בלימודים, והאוניברסיטה עושה כל שלאל ידה להקשות עליי עוד יותר, קשה לי בבית, קשה לי בחוץ. הלוואי ויכולתי להקדיש לכל ילד את הזמן שלו. קשה כי הם צריכים אותי יותר. אחד נכשל בלימודים באופן כרוני, האחרת מתפרצת בזעם כמו שילוב נפיץ בין גיא פניני לקים קרדשיאן. רק בלי זיגוג הסופגניות המוזר הזה שעליה. זה לאות הזדהות עם חג החנוכה המתקרב ובא? שבט האמהות החכמות בפייסבוק (מאמאטבע, מכירים?) מלמד אותי משהו שלא ידעתי. שלפעמים הילד שהכי צריך ממך חיבוק-הוא הילד שהכי לא מתחשק לך לחבק באותו הרגע.

ואז בא הגשם

וצריך לקבוע להם ימי הולדת והכל יקר ומתיש. והמרתף שנרקב כבר לחלוטין, מלא עובש, שצחנתחו נותרת בנחיריי גם זמן רב לאחר שעזבתי את הבית בבוקר. והכביסות שמתרבות והאבק שמצטבר ואין אור בקצה המנהרה.

"ישנם ימים ללא מרגוע, בם לא אמצא לי נחמה, ומוכרחה אני לנגוע בעשבים, באדמה. לפסוע באותה הדרך, בתוך פריחת הכרכומים, ולהיות כל כך אחרת ולפרוח ערב הגשמים."

ואז בא הגשם. והכל נשטף. וההקלה הגיעה. ויכולתי לנשום, ולפלוט אנחת רווחה. השיפוץ במרתף שהוצף עמד לעלות עשרות אלפי שקלים, לא בדיוק כסף שיש למשפחה צעירה  בכיס. הביטוח נלחם בנו בכל הכוח. מלחמת התשה. הם קיוו שנישבר, ניכנע ונממן הכל בעצמנו, שנעזוב אותם, באימא שלנו. אבל היינו עקשנים. יותר מזה, לא היה לנו מה להפסיד. אז לא ויתרנו. ויום אחד הגיעה הגאולה בדמות צפצוף במכשיר הפקס הביתי שלנו. איזו דרך ארכאית להתבשר בה על ניצחון. פקס יבשושי. ופתאום נפתחה הדלת, כמו ספריה מסתובבת בספר אגאתה כריסטי. פריצת דרך.

קבלנים הם עם

אפילו עוגיה לא לקח...

אפילו עוגיה לא לקח…

באותה השבת לא נרדמתי. ידעתי היטב מה משמעותם של שיפוצים בבית. ועוד בתקופה כל כך עמוסה ועם שלושה ילדים שמתקשים גם כך. רעש ובוץ ואובדן פרטיות מוחלט. וחששתי. הקבלן שקיבלנו דרך הביטוח היה אמור להגיע ביום ראשון בשבע וחצי בבוקר. בעזרת השם.

הייתי בטוחה שאני מכירה קבלנים, הם הרי עם. אז פיזרתי את הילדים בנחת והנחתי שגם אם אכן יגיע ביום שנקבע, לא יגיע לפני עשר. בשבע וחצי בדיוק המשאית שלו חלפה על פניי, כשהילדים עוד באוטו שלי. התקשרנו להתנצל. הוא היה חייכן ולבבי, ובעיקר סבלני. חיכה שאחזור. ובמקום הגבר הזועם והעייף שרודה בפועליו שחשבתי שאקבל, זינק מהטנדר בחור צעיר ודי מגניב, ובעיקר מנומס וביישן. הוא דומה יותר ליועץ מס מאשר לקבלן. אחלה גבר. אמרתי לו שאני עובדת מהבית. הוא הבטיח לא להפריע. בניגוד לכל עצה שקראתי באינטרנט, נתתי לו מפתח משלו לבית. תחושת הבטן שלי לגביו היתה טובה. יש לי אינסטינקטים טובים לגבי אנשים, וקובי נראה לי אדם שניתן לתת בו אמון.

מצאתי צדיק

וכך עבר שבוע ויומיים, הרבה פחות מתסריט האימים שרץ לי בראש, ובו השיפוץ אורך חודשים. שבוע ויומיים שבמהלכם הוא לא הפריע לי ולו פעם אחת, הגיע מוקדם כל בוקר והביא עימו קומקום, קפה, תה, סוכר וכוסות לעובדים שלו, שישיות מים מינרליים, אוכל למהלך היום. אפילו כפית הוא לא הסכים לקחת ממני. חומת סין בינינו. בלי בקשות, בלי שאלות, ועם מינימום הפרעה לחיי הבית. היו רגעים ששכחתי שהם פה. את ריח הטחב והעובש החליף ריח של צבע טרי.

יותר מהכל, הוא עשה עבודה מעולה. בלי לבקש שקל, בלי לצפות לתמורה. כשביקשתי לכתוב עליו בבלוג הוא הסמיק ונבוך. אבל לא אכפת לי! מצאתי צדיק ואני חייבת לחלוק את הידיעה הזו, שיש גם כאלה. כי מגיעה לו פרנסה. מגיע לו שפע על הטוב שגמל לי. ובעיקר, בשבח והודיה לשם יתברך, הבוקר סגרתי את השער אחרי אחרון הפועלים. ובא לציון גואל. ששש… שקט. וריח טוב. וחדר המשחקים יוכל לחזור לבעליו החוקיים, לילדים. וקרובי משפחה שיבקרו יוכלו ללון שם, ויהיה לנו מקום בטוח לכשיפציע צוק איתן 2-עורבני חקיין. ובעיקר, אבן נגולה מעל לבי.

פרסום גלוי, לקבלן אמין

אז אם אתם צריכים קבלן אמין ומנוסה, מישהו שאפשר לבטוח בו בלב שקט, תתקשרו לקובי אדרי. מעל לכל, הוא אדם טוב. צבע, גבס ושיפוצים כלליים. הוא גר במרכז אבל הגיע בשבילי גם לנגב. עובד עם כל חברות הביטוח. עוסק מורשה עם חשבוניות וקבלות ובלי פוילע שטיקים. צדיק.

הטלפון שלו הוא: 054-6843751 וגם 057-2357571, קובי אדרי.

וכתובת הדוא"ל: Kobiedry2@walla.co.il

כשהצבע יתייבש, אתם מוזמנים לקפה להתרשם מאיכות העבודה.

אפיפית לסיום-

עוגיה מדהימה

ברור שאתם רוצים גם…

לא היה לי חשק וכוח לעוגות מסובכות בתקופה הזו. וגם לא זמן. רציתי עוגיות של בית, אבל בחמש דקות. וגם בריאות. שזה די הרבה לדרוש מעוגיה, תסכימו איתי. הפור נפל על עוגיות גרנולה. חרשתי על האינטרנט ולא מצאתי מתכון שהניח את דעתי. אני אוהבת עוגיות גרנולה עם המון "פינוקים", ולא גרגיריות ויבשות, ועדיין לא להתפשר על המרכיבים.

אז המצאתי משלי, שמתבססות על מתכון ישן של פיליס גלזר, רק בשידרוג היסטרי.

מחממים תנור ל-180 מעלות.

מערבבים בקערה:

100 גרם חמאה בטמפרטורת החדר (לא מומסת!) עם חצי כוס סוכר חום. טורפים פנימה ביצה אחת.

לתוך התערובת מערבבים באמצעות כף עץ:

כוס גרנולה (כל סוג שאתם אוהבים. דווקא הזולות יותר טעימות ויעילות כאן)

כוס קמח מלא תופח (אני קונה של שופרסל אבל יש של כל המותגים)

קורט מלח (אל תוותרו!)

100 גרם שוקולד מריר קצוץ בסכין

חצי כוס אגוזי מלך קצוצים

רבע כוס חמוציות

כף טחינה גולמית (זה הסוד. אל תגלו!)

יוצרים תלוליות באמצעות שתי כפיות על נייר אפיה. שמרו על רווח בין העוגיות כי הן מתפשטות באפייה. אפו בין רבע שעה לעשרים דקות בתנור, והקפידו להוציא כשהעוגיות מזהיבות בשוליים ועוד רכות מבפנים. הן יתקשו כשיצטננו.

מהכמות הזו יוצאות כ-16 עוגיות ענק או 32 פיציות. אני אוהבת עוגיות גדולות. ככה אפשר לחטוף אחת בדרך החוצה, ולארוז בתיק האוכל של מי שאתם אוהבים במיוחד.

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>