beta

שישה סוגים של ילדים שהבן שלי לא סובל

באמת שאני אוהב את הילדים שלי.  בעיקר כשהם ישנים, אבל לא רק. גם את הילד שלה (כבר בן 6) אני אוהב ואנחנו מוצאים הרבה נושאים משותפים לדבר עליהם. הוא חולה על מסי וברצלונה, ואני משתדל להסביר לו וללמד אותו. את צבי הנינג'ה אני בקושי זוכר מהילדות שלי, אבל מסתבר שהם חזרו להיות דבר גדול, אז אני משתדל להקשיב. לפני כמה זמן הייתה לנו שעה לשרוף בקניון איילון בזמן שהאישה לקחה את התאומים לטיפת חלב, אז הוא גרר אותי לג'ימבורי. זה הגדול, ליד הקולנוע. פייר? התרשמתי. מאז שהם עם בשת"פ עם קופ"ח מאוחדת נראה לא רע בכלל, עם הסברים על מכשירים ומתקנים ואיך להתאמן עליהם, המקום הסתמן כהצלחה. שיחקנו שעה (הוא שיחק ואני קראתי עיתון, אבל הבנתי שלגיטימי להתבטא ככה) והתיישבנו לאכול משהו. הוא אמר לי שהג'ימבורי הזה הרבה יותר טוב מההוא שהיינו בו לפני חצי שנה כי לא היו בו את הילדים המעצבנים.

כששאלתי על איזה ילדים הוא מדבר, הוא שטח בפני את "הרשימה". מסתבר שיש ילדים שהוא וחבריו לא אוהבים מבית הספר. מכיוון שאני לא מכיר אותם בשמות, אוכל לפרט אותם כאן לפי סימני ההיכר הבאים:

  1. הלו ילד! תביא את הכדור. (קרדיט לתמונה בלחיצה)

    הלו ילד! תביא את הכדור. (קרדיט לתמונה בלחיצה)

    הילד שלוקח את הכדור – הוא עומד בצד המגרש ומבקש להיכנס. אם לא נותנים לו, הוא מחכה עד שהכדור יתגלגל לידיו, מרים אותו ומתחיל לשאול שאלות. "מתי מפסיקים? אולי אקרא לעוד חבר? מישהו רוצה לשבת?" כאילו, לא מספיק שאף אחד לא הזמין אותו, אז גם לשאר הילדים הוא לא ייתן לשחק. התאפקתי מלספר לו איזה מכות ילד כזה היה חוטף אצלנו בשכונה. אחר כך הוא יספר לאימא שלו ואני אהיה בצרות.

  2. הילד עם הרגליים המסריחות – האמת שאותו אני מכיר לא רע. אין לי מושג איך קוראים לו, אבל גם אם אני ישן אני יודע שהוא הגיע להתארח. האישה כבר הפסיקה להורות לו לחלוץ נעליים בכניסה לבית. היא מעדיפה לעשות ספונג'ה מאשר שכל החלב במקרר יחמיץ. שוב, אצלנו ילד כזה פשוט לא היה מוזמן הביתה או למפגשי כיתה, אבל הצלחתי להבין לבד שלעודד את הילד שלה לעשות חרם לא ייתן לי נקודות זכות. אז המשכתי לשתוק ולבהות בקפה שלי.
  3. הילד שלא שותק – גם אותו פגשתי פעם! בחיי שאני לא יודע איך עדיין יש לו את כל השיניים! אצלנו מזמן היו דוחפים לו את הגרב של הקודם לפה ומדביקים עם מסקנטייפ. הילד שלה דווקא סבבה, אם אלו הילדים שהוא לא אוהב. אולי עוד יש סיכוי שייצא ממנו משהו. ובכל זאת, כדי לא לישון על הספה, המשכתי לשתוק.
  4. הילד שאוהב שיעורי בית – הוא טען שחנונים זה לא מגניב. אני דווקא לא הסכמתי אתו. את החבר הזה צריך לשמור ולטפח, כי שיעורי הבית לא נעשים קלים יותר ומישהו צריך לעשות אותם. רמזתי לו שלפעמים חנונים זה דווקא חשוב וכששאל למה נזכרתי שהיא אמרה לי לא לספר לילד שלה על הילדות שלי, אז שפכתי לו עוד קטשופ ושאלתי איזה עוד ילדים מעצבנים אותו.
  5. הילד עם הקלמר הוורוד – יש לו בובות והוא אוהב לשחק עם הבנות ולא אוהב כדורגל בכלל. רציתי להגיד לו שלא יתקרב, שיתרחק ממנו כמו מאש כי זה בטח מדבק. אבל שתקתי, כי אלו זמנים אחרים ואני כבר מהדור של הדינוזאורים. מה גם שאין לי מושג מה צבע הקלמר שלו.
  6. יאללה יא חנן! תנגב בחולצה! (קרדיט לתמונה בלחיצה)

    יאללה יא חנן! תנגב בחולצה! (קרדיט לתמונה בלחיצה)

    הילד עם הסמרק – זה מפחיד אותו. הוא מודאג שזה יתנדנד לו על הבגדים. לא הבנתי מה הבעיה. הם כולם עם סמרקים כל הזמן! אמרתי לו שינגב בשרוול וזהו. לא יכולתי להתאפק יותר.

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>