beta

תמרור אפיפית לפנייך

לפני חמש שנים, בעודי ממהרת בבוקר לעבודה, אותת לי שוטר לעצור. קיללתי בשקט ותהיתי למה אני ולמה הבוקר. "לא עצרת בעצור", הוא אמר. ואני, הנהגת הזהירה ביותר במזרח התיכון, נשמתי לרווחה. אני עוצרת אפילו ב"האט". אני עוצרת בתמרורי הגדרת מהירות. אני עוצרת לפני מעברי חניה, לפני פניות שמאלה, עוצרת סתם כי יום שלישי. אין סיכוי שהתעלמתי מתמרור עצור. "אין כאן תמרור", אמרתי לו. הבית שלי כאן, כמה בתים קדימה. אין שום "עצור" בכל השכונה.

תמרור עצורשמח וטוב לב, כנראה היוויתי את ההפוגה הקומית של המשמרת שלו, הוא ליווה אותי ברגל לפניה ממנה באתי. עיריית רחובות שמה שם תמרור עצור. ולא סתם, כזה חדשני עם נורות לד מהבהבות! ולא שמתי לב אליו. כי אני נוהגת כל יום באותה הדרך, זו הפניה בדרך מהעבודה, בדרך למאפייה החביבה אליי, בדרך הביתה, בדרך לחניה האחורית של השופרסל. עברתי שם כנראה עשר פעמים באותו היום. ולא שמתי לב לתמרור החדש.

כי כאלה החיים. אנחנו עוברים מהר מאד למצב של שיוט, קרוזינג. יש לנו דרך קבועה, הרגלים קבועים, שגרה יומית. אנחנו לא עוצרים לחשוב על כל פעולה, אלא מבלים את מרבית זמננו על טייס אוטומטי. לא עוצרים להתבונן בפניה שבה אנחנו פונים כל בוקר. מניחים מראש שהים אותו ים. עד שמגיע שוטר עם כובע, עד שהחיים עצמם מענישים אותך שלא עצרת ב"עצור".

שינון תמרורים הוא כל מה שעשיתי בשבועיים האחרונים. משרד התחבורה חש צורך עז לכפות עליי ריענון נהיגה. לא הועילו ההתעלמות וההתחמקויות. נאלצתי לבלות את ימי שישי שלי בכיתת לימוד, ולהיבחן בכתב. אמנם עברתי, ויחודש לי הרשיון, אבל הרווח האמיתי היה שעות עם נהג אוטובוס ותיק, מורה לנהיגה ומדריך לנהיגה נכונה. יש דברים שלומדים רק ממי שבילה על הכביש עוד טרם נולדתי, שנוהג בממוצע 750 קילומטר בלילה, שמכיר את כל הטריקים והשטיקים של הנהג הישראלי המצוי, שמלמד אותך שלכל תאונה אחראיים שני הנהגים. כי הגורם היחיד לתאונה חזיתית הוא אמנם שאחד הרכבים סטה מנתיבו, אבל בתוך עמנו אנחנו חיים: אם באה מולך משאית, על אף שקו ההפרדה רצוף, שהדרך מתעקלת, שאין שדה ראייה- הנהג שמאחורי המשאית לא יחכה, לא יתעכב. אצה לו הדרך. שהוא ייסע מאחורי משאית? על 50 קמ"ש? צא מנקודת הנחה שהרכב מאחורי המשאית לעולם ינסה לעקוף אותה. דרך הנתיב שלך, כן? אז תיצמד לימין, רד קצת לשוליים.

ושם פגשתי גם אימא אחרת, קנינו ביחד נסקפה עלית מגעיל במחיר מופקע בקפיטריה, קישקשנו קצת על הילדים, בחנו אחת את השניה על תמרורים ("מפגש מסילת ברזל!"), עד שבאחד הבקרים, במקום לשבת ולחכות לי, היא חלפה על פניי בריצה לכיוון המדריך. היא חייבת לצאת חזרה לבית החולים. בעלה בטיפול נמרץ. שני לילות לפני כן הוא לקה בלבו. התקף לב. צנתור באישון ליל. פחד ואימה. גבר צעיר, בריא כמו שור, עובד בעבודה פיזית ובכושר גופני טוב. אבא לילדים קטנים. התקף לב באחת בלילה. המצנתר רצה לדבר איתה לפני שבעלה עובר למחלקה. כשהיא חזרה היא אמרה לי שהוא מקפיד לומר למנותחים שלו שהוא מקיים מבצע 1+1. עוד לא קרה לו שמצונתר לא בא לקבל את האחד חינם. כי התקף לב הוא תמרור עצור. מחייב שינוי באורח החיים. מי שממשיך בדרך הקודמת, מגיע לצינתור השני "חינם". במקרה של השור הצעיר, מדובר בעישון מאסיבי. אבל גם השמנת יתר ואורח חיים יושבני מזיקים לא פחות. אולי יותר.

ונבהלתי. נבהלתי נורא. דאגתי לה ודאגתי לי. והחלטתי שאני לא מחכה ל1+1 חינם שלנו כדי לעבור לאורח חיים בריא יותר. אני לא מאמינה בשינויים דרסטיים, בלזרוק את כל הבורקסים לפח ולעבור לתזונה בלעדית של קטניות מונבטות, מי נקיקים וקינואה אורגנית. אני חושבת שמספיק לעשות כמה שינויים קטנים, להתחיל כל יום קצת. וגם אם לא מצליח, לא נורא. מחר יום חדש.

20140820_083142_לימוניתאת השינוי התחלתי בקבוצה הפייסבוק שלי, "אפיפית". הכפלתי את כמות הירקות והפירות הטריים בעגלת הקניות שלי. אני מקפידה לשלב בכל ארוחה ירקות, טריים כסלט, מוחמצים או מאודים קלות, ומגישה פירות בין הארוחות. לפעמים אפילו במקום ארוחת הערב. לא הפסקתי לאפות, אבל התחלתי לחלק את העוגה למנות קטנות הרבה יותר. החלפתי את הלחם הלבן בלחם שיפון, את השוקולד על הפרוסה במעט ריבה. לא עברתי לאספסת, אבל נפרדתי זמנית מהנוטלה. אני מקפידה לארוז לבעלי היקר אוכל בריא לצבא. כריך מלחם שיפון ואיתו ירקות חתוכים ומנת פרי.

בתזמון מצויין להפליא, וכאילו היקום לא מפסיק לטפטף לי רמזים, ניקול שלחו לי חבילה להתנסות. שכללה בדיוק את מה שהייתי צריכה כדי לשלוח את אהבת חיי עם אוכל בריא. קופסת אוכל קשיחה עם ידית נשיאה, מפיות והכי מגניב: שקיות נקשרות! כאלו שאפשר לשים בהן את הכריך ואת הירקות ואפילו פירות בשלמותם. הן נקשרות כמו שקיות גופייה מהסופר. לא עוד לשטוף את הקופסאות בערב ולחכות שיתייבשו לשימוש חוזר למחרת, לא עוד להיסחב בדרך חזרה מהלימודים ברכבת עם תיק מלא בקופסאות ריקות כי הכנתי לי אוכל למהלך היום. הכל בשקיות, בתוך קופסא נוחה. מספיק גדולות לבננה לארוחת בוקר לאישי, ולא סתם לבננה, בננת תאומים (זו שבתמונה). אני מתה על פירות כפולים. הטבע במלוא הדרו.

אז לא עוד בורקס משמין בקפיטריה ולא עוד אוכל צבאי. קופסת הישרדות למהלך היום. עכשיו אני רק צריכה לשכנע את ניקול להפיק לי כזו בסגול, רצוי עם ינשופים…

ואפיפית לסיום:

במסגרת תוכנית ההבראה, אני יוצת גרסאות בריאות משלי למאכלים נוטפי שומן וכולסטרול, בגרסת האכילה בחוץ. שווארמה בבסיסה, היא אוכל בריא. יש בה מנת חלבון עשיר בברזל (עשויה מהודו), טחינה עשירה בסידן וירקות. אבל איכשהו בחוץ זה מעט מדי בשר לא-איכותי ונוטף שומן, בתוך לאפה ענקית מקמח לבן עם צ'יפס וחמוצים עתירי נתרן במקום ירק טרי, עם ארומה כובשת של פיח אוטובוסים. לא בבית ספרנו.

20140821_132702_סייפןאז ניגשתי לקצבית שאני הכי אוהבת בסופר, אורלי, ושכנעתי אותה לבחור בשבילי את הנתחים הכי יפים, עם הכי הרבה בשר והכי פחות שומן של שווארמה הודו נקבה. כשהגעתי הביתה, עשיתי להם ניקוי נוסף ונפטרתי מכל השומן. חתכתי את הנתחים לרצועות ארוכת ככל האפשר. בגלל שהיו לי נתחים יפים זה יצא ממש ארוך וסימטרי. ערבבתי את הנתחים בתוך קופסת ואקום (לוק אנד לוק) עם שתי כפות שמן, שתי כפות כורכום, שלוש כפות כמון, כף בהרט ומעט פלפל שחור. ערבבתי טוב טוב את הנתחים וסגרתי בקופסה עד למחרת בצהריים.

כשיש מנה כזו במקרר קל מאד "לתקתק" ארוחת צהריים. טיגנתי בצל במעט שמן, הוספתי לו את השווארמה מהקופסה והקפצתי עד שהנתחים שינו צבעם. אם השווארמה נדבקת למחבת, הוסיפו טיפה מים, הם יתאדו ויקלו על הטיגון. בינתיים חתכתי סלט גדול, הכנתי צ'יפס (בתנור, במקום לטגן) והפשרתי פיתות מקמח מלא. הטעם לא שונה בהרבה, אבל יש בהן ערכים תזונתיים גבוהים יותר. היה טעים ונעים. זול יותר ובריא הרבה יותר מלאכול מנה דומה בחוץ.

אל תחכו לשוטר שאחרי תמרור העצור. מוזמנים להצטרף לקבוצה שלי, בה אנחנו מנסים לעשות כל יום דבר קטן אחד בדרך אל האושר. מאחלת לכולכם בריאות רבה.

One Comment

Join the conversation and post a comment.

  1. טלי אופק

    אהבתי מאוד…תובנות לעיניין.

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>